בית מדרש להתנגדות ביום השירה הבינלאומי

שירה בבית כנסת 4 צילום עזרא לוי

לרגל יום השירה הבינלאומי שנערך ב- 29.2.12, קהילת "יחד" אירחה אמש משוררים ומשוררות לקריאת שירה בבית הכנסת, ברחוב צייטלין 22, ת"א. עזרא לוי מביא תמונות וחוויות.

תוכנית כנס החירום

שלט שיתלה ברביעי - כסטטוס- על בית העם - לקראת כנס החירום של השירה. עיצוב: אבי בוחבוט

 להלן תוכנית כנס החירום של השירה שייערך ביום חמישי הקרוב בבית העם, רוטשילד 69, בשעה חמש.

תוכנית כנס החירום

17:00-18:00 שירה בשדרה, מול בית העם (רוטשילד 69) – שירה בנושא מאבק ומצב המשורר והתרבות בהשתתפות: מאיה בז'רנו, אלמוג בהר, מיכל דר, מרחב ישורון, חמוטל בר יוסף, ארז ביטון, ללי ציפי מיכאלי, אגי משעול, יחזקאל נפשי, אביה בן דוד, לורן מילק, רון דהן, חוה פנחס כהן, יונתן ברג, דיתי רונן, ציפי שחרור, יעל בירנבאום,  שי אריה מזרחי, יודית שחר, אליעז כהן, מעיין לוי, ננו שבתאי, מאיה ויינברג, יוסי אלפי, ענת לוין, אפרת מישורי. מנחה: רותם מלנקי

18:00-18:30 התכנסות והרשמה

18:30-18:45 – קריאת שירה בבית העם:  יוסי שריד, אמיר אור, מרדכי גלדמן, יהושע סימון , חגית גרוסמן.

18:45-19:15 – מסיבת עיתונאים בהשתתפות פעילים מרכזיים ודפני ליף

בספרייה –  מחתרת העם – חגיגת אלתור בשירה, מוזיקה וציור. כולן מוזמנות  ☼ בקומת הגלריה – תערוכת תמונות משוררים ☼ דוכן שירה של בסטרבות

 19:15-19:30– קריאת שירה: טל ניצן, אשר רייך, תהל פרוש, אורית גידלי, דורית וייסמן

19:30-19:55  – שלושה דוברים:

• דיתי רונן- מדיניות, תרבות, שירה
• רועי צ'יקי ארד – למה המאבק חשוב 
• אמיר אור – המדינה נגד השירה

– 19:55-20:10 הפסקה מוזיקלית: עם יובל בן עמי ומוזיקאים נוספים

20:10-20.35  – שלשה דוברים:

• גלעד מאירי – להפוך את ישראל למעצמת שירה (על הצורך בחוק השירה)
• ציפי שחרור –  על פסטיבלי השירה בארץ
• יובל גלעד – על מצב כתבי העת

 20:35-21:15– קריאת שירה: רחל חלפי, ערן צלגוב, מירון איזקסון, רענן בן טובים, נעם פרתום.

21:10-21:30 – סיכום –

☼ תו השירה: הקראת שמות החנויות שזכו בתו

☼ הנפת דגל השירה בבית העם והורדתו לחצי התורן

מנחים: עדי עסיס, יובל בן עמי

רעידת אדמה במונחים מקומיים | אילן ברקוביץ'

ישיבת איגוד המשוררים. גבוה מעל שולחנות הכתיבה . צילום: עזרא לוי

 

דברים של המשורר בשטח, שפורסמו בתרבות וספרות ב"הארץ"

לפני שהפכתי למשורר בשטח, אי אז ב-2006, נטלתי בידי מחברת ובראשה כתבתי: "אגודת המשוררים העברית הראשונה בישראל". בתוך המחברת התחלתי כותב רעיונות לקידום השירה בארצנו הקטנטונת משום שחשתי כי אמנות הכתיבה העליונה והחשובה הולכת ונדחקת לשולי השוליים של תרבותנו. אלא שאז פרץ לו המשורר בשטח לעולמי וטרף את הקלפים. המחברת נסגרה במגירה וחלום האגודה נשאר במחשבתי בציפייה לימים שקטים יותר. בשטח, כך לפחות חשבתי, לא הרבה השתנה. יש משהו במנגנון הספרותי הממסדי בארץ שגורם למשוררים ליהפך עד מהרה למדושני עונג. הם זוכים בפרסים ספרותיים יקרי ערך, מוזמנים לפסטיבלים בארץ ובעולם, מתארחים בבתי מלון. מהר מאוד הם שוכחים את להט היצירה ואת חשיבותה על פני כל טובות ההנאה האחרות הנלוות לה. זו הסיבה שאין הרבה משוררים טוטליים אצלנו וזו גם הסיבה שמעט מאוד שירה טוטלית, מתמסרת לחלוטין, נכתבת כאן. לשירתנו הוותיקה והצעירה יש כמעט תמיד גבולות ברורים, כאלה המתאימים למערכת החינוך, לתרבות הפסטיבלים ועוד. אוי ואבוי למי שמעזים לפרוץ את אותם גבולות.