השירה זקוקה לספיר
השירה זקוקה לספיר
פרס ספיר, שהענקתו האחרונה גררה שערורייה בסדר גודל לאומי, יוענק הערב (רביעי) לאחד מחמשת המועמדים. הפרס מוענק מדי שנה לזכרו של פנחס ספיר על-ידי מפעל הפיס, מקנה לזוכה 150 אלף שקלים, ואפשרות לתרגם את ספרו לשפה זרה נוספת על פי בחירתו, בנוסף לערבית. הפרס מהווה דוגמא בולטת לפער בין היוקרה העולה של הפרוזה אל מול עולמה המתרוקן של השירה בישראל.
המועמדות לפרס ספיר מוגשת על-ידי מו"לים בלבד, כהגדרתם בתקנון הפרס. כל מו"ל רשאי להגיש עד חמישה כותרים לפרס ספיר ולקטגוריית ספר ביכורים שבה הפרס עומד על 25 אלף ש"ח. במטרה לעודד את תרבות הקריאה ואת חשיפת הקהל לספרות עברית רוכש מפעל הפיס מהדורה בת 500 ספרים מכל אחד מהכותרים המרכיבים את הרשימה הקצרה ומספר הביכורים, ומעניק אותם לספריות ציבוריות ברחבי הארץ.
סייד קשוע שספרו "גוף שני יחיד" מועמד לפרס ספיר, 2011. צילום מסך
אמנם, פרס ספיר פועל לפי מתכונת פרס "הבוקר" הבריטי ומייבא לנו את רוחו ומגבלותיו. יחד עם זאת, מפעל הפיס הוא מפעל ציבורי וניתן לדרוש ממנו בגלוי לתת מענקים שווים הן לפרוזה והן לשירה, מתוך התפיסה שמדובר בז'אנרים רלבנטיים ומשמעותיים בתרומתם ליצירה התרבותית בישראל.
פרס ספיר לשירה יכול היה לתת דחיפה משמעותית ליוצרים וליוצרות הנמצאים מלכתחילה בשולי החברה. הוא יכול היה לספק קידום יקר מפז ולהגדיל את מעגל הקוראים והקוראות שעומד על אלפים בודדים של קוראים/ות. הוא יכול היה להשיב רוח של תחרות בענף שולי, שרוב ההוצאות אינן מתעניינות בו (הוצאת כתר, למשל, מוציאה ספר אחד בשנה בלבד).
השחרור המתלווה למיקומה השולי של השירה בישראל שחרר אמנם את חרצובות פי המשוררים והעניק להם מן החירות הרדיקלית. אכן, משוררים בישראל הם הרבה יותר אוונגרדיים וקרובים לשטח מאשר הסופרים. עם זאת, השוליות גם משתקת ויש בה כדי לסתום פיות.
לשירה יש יכולת אדירה לייצר התנגדות פוליטית וחברתית, אך מעל לכול היא מציעה לנו דרכים לשוניות חדשניות לתפוס את עצמנו ואת המציאות. קריאת שירה חושפת בפנינו אפשרויות אלטרנטיביות להביע את עצמנו ואנו יכולים להעשיר את המטפורות, הדימויים והשפה בכללותה. ללא השירה, לשונות מגוונות וקולות מרובים היו נכחדים ונשטפים בים הרייטינג האדיר.
פרס ספיר לשירה יכול היה להוות דרך חדשה להענקת פרסי ספרות. במסלול חדשני שכזה אפשר לבטא את ערך השוויון והחינוך כעליון לערכים הנפוצים של הפופולאריות והרייטינג. במקום להניח ששירה רחוקה מהמדפים ולכן רחוקה מהלב, ניתן היה להעניק אותו לספרי ביכורים ובכך לעודד כותבים/ות חדשים ורעננים.
פרס ספיר לשירה יכול לדחוף מחדש את מריצת החשיבה השירית; הוא יכול לסייע בכך שאנשים יהיו אמיצים יותר ויביעו את עצמם בדרכים מורכבות יותר; הוא יכול להוות מעין מושיע, שמופיע דווקא כשהשירה נדחקת מן השוליים לשולי השוליים. פרס ספיר לשירה יכול לחולל שינוי חדש בתוך התרבות הישראלית.
אני מציע לוועדת פרס ספיר לשקול מחדש את מגוון המשמעויות שיש לחלוקת פרס ציבורי כה גדול לתחום אחד בלבד. אני מציע להקים ועדה שתפתח דיון ציבורי בחשיבות השירה לפרס ספיר ולתרבות בישראל.
מאבק המשוררים 
עדיין מתנגד.
לא יתרום למעמד השירה ולא לשירה טובה.
במקום 150,000 לכיס בודד, 1000 ל150 כיסי משוררים צעירים שילכו ויתנו 4 שעות בבתי ספר.
טוב לקו"ח, טוב להם להתמודד מול קהל, טוב לקהל ללמוד שיש שירה צעירה אחרי אבידן זך רביקוביץ וולך וכדו.
150,000 לא תורם למעמד השירה. זה יתן כסף ליחצנים טובים ויגרום לממסדר להרגיש שהוא עושה די והותר לשירה.
דרישה לפרס ספיר יגחיך את המאבק של המשוררים. אפשר לשקול פרס שנתי על מפעל בשירה אחרי כמה שנים בהם הציבור יתחיל להפנים שהשירה היא חלק חשוב בתרבות ושאין מדובר בתחביב ומשהו על-הדרך.
"הוא יכול היה לספק קידום יקר מפז ולהגדיל את מעגל הקוראים והקוראות שעומד על אלפים בודדים של קוראים/ות. הוא יכול היה להשיב רוח של תחרות בענף שולי, שרוב ההוצאות אינן מתעניינות בו (הוצאת כתר, למשל, מוציאה ספר אחד בשנה בלבד)."
לא ולא – לא יעלה את מספר הקוראים, לא צריך תחרות בין הכותבות/ים.
"פרס ספיר לשירה יכול לדחוף מחדש את מריצת החשיבה השירית; הוא יכול לסייע בכך שאנשים יהיו אמיצים יותר ויביעו את עצמם בדרכים מורכבות יותר" כסף שממריץ את המחשבה לא קיים, לא יביא לאומץ כלל.
לא זו הדרך.
אילו היתה בחירה בין 150,000 ש"ח שיחולקו כמענקים בין משוררים לבין הפרס, ניחא. אבל לא מניה ולא מקצתיה. כבר הערתי בדף הפייסבוק שהפרס יוכל לשמש עלה תאנה במאבק הזה. אך, הגם שהוא משמעותי הוא לא פותר את מגוון הבעיות שאנו באים לתקן. לכן, גם זו דרך לגיטימית לפעול בה, כאחת מהדרכים שיש לפעול כדי לקדם את מעמד השירה והמשוררים במדינתו של עם הספר.
זאת עמדה פריבליגית. יש כבר מבנה של פרס ואנו נאמץ אותו לשירה כמו בפרוזה.
אבל כל השאלות של התוכן לא מעניינות אותנו כרגע (אנו בעמדה פוליטית). לדידנו זו שאלה של שוויון וצדק ולא של תוכן. גם רעבים יכולים לכתוב. אתה רוצה לרעוב תרעב. אנו נדאג שאחרים יאכלו.
זה לא מתקן דבר. זה בזבזוז כסף טוב למען עסקן שירה, וטפיחה על גב הממסד.
עדיין נגד.
תודה ערן על האינפוט. אנחנו אכן עסקנים, אבל במובן הטוב של המילה. אנו שמחים שאתה אנטי ממסדי ברמה של סירוב לקבל פרסים כמו פרס הבוקר (אנגליה) ופרס ספיר (ישראל). ניפגש בראשון.