שי אריה מזרחי על המאבק והשירה

Protest art in the NOMA Sculpture Garden   By Alaskan Dude

"אך עדיין למרות הפריחה שזוכה לה השירה העברית הצעירה ברשת האינטרנט, הדרך עוד ארוכה. עדיין בתקשורת הממסדית השירה נדחקת לשוליים וכמעט ואין לה נוכחות" | Protest art in the NOMA Sculpture Garden By Alaskan Dude

רני יגיל: אחת לחודש אשתדל להביא משוררת או משורר פעילים באיגוד המשוררים, אשר יאמרו כאן את דברם, יספרו מעט על פועלם ויביעו את דעתם באשר למצב השירה בישראל. לצד הרשימה הקצרה אפרסם כמה שירים של המשוררת או המשורר הכותבים. הפעם: שי אריה מזרחי (שא"מ), ארבעה שירים יפים הנוגעים בשירה, בחיים ובקשר ביניהם, ומאמר חשוב על מצב השירה. העולם והפואטיקה.

‎קרא עוד מהפוסט הזה

המשורר האהוב אבי אליאס לא איתנו עוד

אבי אליאס. צילום: מוטי קיקיון

אבי אליאס. צילום: מוטי קיקיון

 

דברי רני יגיל מהבלוג שלו באתר NRG: החבר הנפלא שלי, כמו אח גדול הוא היה לי, מת, נפטר. אבי אליאס היה האיש עם הנשמה והרגש הכי גדולים שהכרתי. אני חושב שהשיר המדהים הזה שלו אומר הכול. כל שאר המילים מיותרות לחלוטין.

אבי אליאס

מִישֶׁהוּ

מִישֶׁהוּ רָצַע אוֹתְךָ בְּעֵדֶן הַבָּשָׂר,

בִּמְתִינוּת שֶׁל אֶקְדָּח חוֹרִים,

שֶׁהַמַּחְסָנִית שֶׁלּוֹ חֲלוּלָה וְדוֹקֶרֶת כְּמוֹ זְרִיקָה שֶׁל יֶלֶד נִכְנַס לְכִתָּה א'.

שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַנְּקִישָׁה בָּאֲוִיר

וְכִוַּצְתָּ שִׁנַּיִם וְנָשַׁכְתָּ אֶת הַלָּשׁוֹן.

אָמְרוּ לְךָ שֶׁהַזְּמַן יְרַפֵּא אֶת הַפֶּצַע, וְיֵשׁ לְךָ לַעֲבֹד עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים.

לֹא הֵנַדְתָּ אַף כְּשֶׁמִּשְׁטֶרֶת הַהֲגִירָה בָּדְקָה

אֶת תֹּקֶף רִשְׁיוֹן הַשְּׁהִיָּה

וּבָדְקָה בְּךָ בְּאִם נֶקֶב הָאֹזֶן נָגוּעַ בְּאֵיְדְס אוֹ בְּחַיְדַּק טוֹרֵף.

שָׁקְלוּ אוֹתְךָ אִם אַתָּה כֶּסֶף טָהוֹר אוֹ סְתָם זִיּוּף שֶׁל מִדְרְחוֹב נַחֲלַת בִּנְיָמִין.

וְאַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁאַתָּה עָגִיל עִם יַהֲלוֹם דָּם.

מתוך: "שבלול העצב השמיני", הוצאת "קשב לשירה".

*

ההלוויה היום, שישי, 12:00, שער גאולה בבית הקברות בירקון.

תנחומינו למשפחה שלא תדע צער.

המשורר יובל גלעד מלין בצדק על מצב השירה העברית. כתבי עת מתים בסתר.

קטע קצר מתוך המאמר הארוך של יובל גלעד בבלוג של רן יגיל ב-NRG

בימים אלה מתארגן לו מאבק המשוררים, שאינם מוכנים עוד להיעלם בשקט. אמיר אור כתב דין וחשבון מדויק על העדר התקציבים, מתי שמואלוף וחבריו מתארגנים ב"בית העם" ברוטשילד (מפגשים בימי ראשון, למי שמעוניין, בשעה שש), גלעד מאירי נלחם בעד "חוק שירה". חשוב לתבוע מימון ציבורי להוצאת כ-50-100 ספרים בשנה, לא ייתכן שמשוררים טובים ובולטים ייאלצו לממן מכיסם את ספריהם. נדרשת קרן תמיכה למשוררים במצוקה, נדרשות משרות הוראה מסובסדות ומתוקצבות למשוררים, אנשי ההוויה והרגע, כדי שייכנסו למכלאות התלמידים בבתי הספר וילמדו אותם קצת רוח חופשית מהי, ילמדו מה שעולה על רוחם. ילמדו גם ספרות כמובן, אבל לא את תוכנית הלימודים, אלא תוכנית חופשית של אבות המזון הרוחניים שלהם. נדרשת גם עזרה תקציבית לפרוזה ניסיונית לא מסחרית, להוצאת ספרי מסה ומחקר, תקציב לרשות שתפקידה יהיה לעסוק בעבר של הספרות העברית, יוצרים נשכחים וכו'. כל זה – מתפקידה של המדינה לממן, אם מדינה חפצת חיים ותרבות היא.

נדרש להעביר כבר את "החוק הצרפתי" שתקוע בכנסת, כנראה בגלל לחצים של הדואופול הכלכלי של רשתות הספרים. נדרשת תמיכה וסבסוד לחנויות ספרים פרטיות רציניות, לחנויות ספרים יד שנייה שבלעדיהן אין לספרות כל זיכרון. חיי המדף של ספר בארץ הם שלושה חודשים במקרה הטוב, ואחר כך למחסני ההוצאה ולמגרסות.

הכול צריך להיות מתוקצב על ידי הממשלה על פי חוק, תמיכה של כמה עשרות מיליוני שקלים, סכום של כנף מטוס אחת מתוך העשרות שמשרד הביטחון "חייב" לקנות אחת לכמה שנים. התקציב ייקבע בחוק, כמו חוק הספריות הציבוריות. הספריות הציבוריות הפעילות בימינו מעט בעייתיות, רוב הספרים הנלקחים הם רבי מכר, הספרניות מברכות אותי בכל פעם שאני לוקח ספר שירה, ומוציאות לו כרטיס כי איש לא שאל אותו. אבל לפחות הספרים קיימים וזמינים. (אם כי בדרך כלל כשהייתי שואל על ספר פרוזה איכותי, אפילו ישראלי, שיצא מהמחזור – כמו ספריו של יותם ראובני, היו הספרניות מסתכלות עליי בפליאה ופונות לחפש במחסן).

 אין קמח בלי תורה. יש ספרות טובה במחתרת, במקלדות של סופרים ומשוררים נואשים ונידחים, או משוררים המפרכסים כדי לשעשע קהל משועמם בפסטיבלים, קהל שמוחה כפיים אבל לא קונה את הספרים, רוצה שיאכילו אותו בכפית, שהמשורר ירקוד וישיר ויעניין אותו.

 קראו את המאמר המלא של יובל גלעד בבלוג של רני יגיל באתר NRG

%d בלוגרים אהבו את זה: