לקראת השקה תו שירה: פרוטוקול פגישה 13

תמונה ממפגש 12. צילום: עזרא "הצלם הפואטי" לוי

הפגישה ה-13 מביאה התרגשות לקראת השקת תו השירה וגם מעדכנת לגבי המאבק במשרד התרבות.

כנס החירום של עולם השירה

cc: flickr, Plastic Bones Megaphone | by bixentr

איגוד המשוררים והמשוררות מכריז על כנס חירום "המדינה נגד השירה". הכנס ייערך ב-15.12.2011, יום חמישי, מהשעה 17:00 בבית העם, רחוב רוטשילד 69, בתל אביב. בכנס ישתתפו כתבי עת, משוררים, משוררות. דוברים, הקראות ואורחים נכבדים.  בואו לתמוך ולהיתמך!

 

כנס החירום של עולם השירה

באירוע מיוחד לרגל המצב

משוררים קוראים לצדק פואטי

בשנים האחרונות נופלות מכות קשות בזו אחר זו על עולם השירה הישראלי: הקרנות המעטות שתמכו בשירה ובכתבי עת, עצרו את תמיכתן; במשרד התרבות, התקציב לספרות ולשירה שהיה מלכתחילה זעום, קוצץ  בכ- 40% בין השנים 2008 ל- 2010 וחלקה של השירה בו מזערי ביותר. רק השבוע הוקפא "המפעל ליוזמות חדשות בספרות העברית"; במועצת הפיס ביטלו בשנת 2011 את כל התמיכה בכתבי עת ובהוצאה לאור של ספרי שירה; פרסי ספיר ולנדאו אינם מוכנים להוסיף קטגוריה לשירה. ספרי שירה וכתבי עת לשירה לא משווקים ברשתות הספרים הגדולות, או נדחקים למדפים האחוריים, וזה זמן שהמדינה מתנערת מכל מפעל לטיפוח היצירה הפואטית ומכל יוזמה להנגשתה ולהנחלתה לכלל הציבור. קולם של משוררים ומשוררות אינו נשמע.

התוצאות קשות: תחום השירה, שנמצא בעליה מבחינת איכות היצירה וזוכה שוב לעניין קהל צעיר, מיובש וחבול. כתבי עת לשירה הפסיקו לפעול, פסטיבלי השירה מתדלדלים ומשוררים נאלצים לממן את ספרי השירה שלהם בכספם. משוררים לא מתוגמלים על פרסומיהם ועל הופעותיהם. השירה מושלכת לידי השוק החופשי, ואזרחי ישראל זוכים לפחות ופחות הזדמנויות נאותות להיחשף לה. לימודי השירה בבתי הספר הולכים ומצטמצמים למדגם בגרות עלוב, והדור הצעיר אינו זוכה לשום השכלה של ממש בתחום.

בשורה התחתונה, השירה, שהיא אם כל האמנויות, סובלת מהזנחה פושעת, והשירה העברית, שהייתה ספינת הדגל של תחיית השפה ושכמעט אין לה קיום מחוץ לישראל, הולכת ונעלמת בהדרגה מתרבותנו.

בעקבות מצב החירום החליטו לפני חודשיים משוררות ומשוררים להתארגן יחד לראשונה ל"מאבק המשוררים" וליזום "חוק שירה" לקידום השירה ויוצריה. המשוררים מכנסים פגישות פתוחות ודמוקרטיות מדי יום ראשון ב18:00 בבית העם. בין השאר הגיעו לפגישות אורחים כמו ח"כ ניצן הורוביץ ודורון צברי ממאבק יוצרי הקולנוע ותרמו מנסיונם.

מטרותינו:

1.  טיפוח והעשרה של קהלים לשירה העברית לדורותיה.
2.  הרחבת היקף הפרסום של שירה בארץ, וטיפוח תרבות הספר.
3.  שיפור תנאי חייהם של משוררים החיים בינינו, ויצירת תנאי התפנות ליצירה.
4.  טיפוח יצירת השירה וקריאת השירה בקרב הדור הצעיר.
5.  הפצת השירה וקידום ייצוגם של שירים ומשוררים בחו"ל.

הצעד הבא של המאבק הוא "כנס החרום למצב השירה"  ביום ה' ה-15 בדצמבר שיכלול מסיבת עיתונאים ב18:45 של המשוררים, אנשי צוות ההיגוי של המאבק, בנוכחות דפני ליף (שפתחה את המאבק החברתי בעקבות התאבדות של ידידה המשורר). פעילים במאבק יציגו נתונים אודות מצב השירה והמשוררים:  גלעד מאירי (על הצורך בחוק שירה), יובל גלעד (על מצב כתבי העת), אמיר אור (על דו"ח אור למעמד היוצר והיצירה), דיתי רונן (על מדיניות תרבות השירה בישראל), רועי צ'יקי ארד (על נחיצות המאבק) וציפי שחרור (על פסטיבלי השירה).

כנס החירום ייפתח ב17:00 בהקראת שירה על המאבק ועל מצב המשורר והשירה בשדרות רוטשילד 69 מול בית העם.  משם ניכנס אל בית העם ב18:00 לדברים על מצב השירה שישתלבו בהקראות שירה קצרות. בין המשוררים המשתתפים: יהושע סימון יקרא את תרגומו ל'עושים איגוד', ג'והני ספקטור, אשר רייך, אגי משעול, ארז ביטון, אמיר אור, רחל חלפי, מאיה בז'רנו, יוסי שריד, טל ניצן, מירון איזקסון, חגית גרוסמן, יחזקאל נפשי ועוד. מצ"ב התכנית המלאה.

בטקס אבֶל, עם כל הפתטיות המתבקשת, נוריד את דגל השירה לחצי התורן.

במהלך הכנס יוכרז על חנויות הספרים המומלצות שקיבלו את "תו השירה"  בזכות יחסן לספרי שירה ולכתבי עת לשירה, וכן על "שבוע השירה", שבו משוררים עכשוויים יגיעו לביקור במוסדות החינוך שבמשך שנים דחקו את השירה החיה אל מחוץ לגדר. בכנס יהיה ניתן לרכוש ספרי שירה וכתבי עת לשירה הישר מההוצאות והמשוררים. העם דורש צדק פואטי.

Facebook | Twitter | לשאלות – מתי שמואלוף mati.shemoelof@gmail.com

המשורר יובל גלעד מלין בצדק על מצב השירה העברית. כתבי עת מתים בסתר.

קטע קצר מתוך המאמר הארוך של יובל גלעד בבלוג של רן יגיל ב-NRG

בימים אלה מתארגן לו מאבק המשוררים, שאינם מוכנים עוד להיעלם בשקט. אמיר אור כתב דין וחשבון מדויק על העדר התקציבים, מתי שמואלוף וחבריו מתארגנים ב"בית העם" ברוטשילד (מפגשים בימי ראשון, למי שמעוניין, בשעה שש), גלעד מאירי נלחם בעד "חוק שירה". חשוב לתבוע מימון ציבורי להוצאת כ-50-100 ספרים בשנה, לא ייתכן שמשוררים טובים ובולטים ייאלצו לממן מכיסם את ספריהם. נדרשת קרן תמיכה למשוררים במצוקה, נדרשות משרות הוראה מסובסדות ומתוקצבות למשוררים, אנשי ההוויה והרגע, כדי שייכנסו למכלאות התלמידים בבתי הספר וילמדו אותם קצת רוח חופשית מהי, ילמדו מה שעולה על רוחם. ילמדו גם ספרות כמובן, אבל לא את תוכנית הלימודים, אלא תוכנית חופשית של אבות המזון הרוחניים שלהם. נדרשת גם עזרה תקציבית לפרוזה ניסיונית לא מסחרית, להוצאת ספרי מסה ומחקר, תקציב לרשות שתפקידה יהיה לעסוק בעבר של הספרות העברית, יוצרים נשכחים וכו'. כל זה – מתפקידה של המדינה לממן, אם מדינה חפצת חיים ותרבות היא.

נדרש להעביר כבר את "החוק הצרפתי" שתקוע בכנסת, כנראה בגלל לחצים של הדואופול הכלכלי של רשתות הספרים. נדרשת תמיכה וסבסוד לחנויות ספרים פרטיות רציניות, לחנויות ספרים יד שנייה שבלעדיהן אין לספרות כל זיכרון. חיי המדף של ספר בארץ הם שלושה חודשים במקרה הטוב, ואחר כך למחסני ההוצאה ולמגרסות.

הכול צריך להיות מתוקצב על ידי הממשלה על פי חוק, תמיכה של כמה עשרות מיליוני שקלים, סכום של כנף מטוס אחת מתוך העשרות שמשרד הביטחון "חייב" לקנות אחת לכמה שנים. התקציב ייקבע בחוק, כמו חוק הספריות הציבוריות. הספריות הציבוריות הפעילות בימינו מעט בעייתיות, רוב הספרים הנלקחים הם רבי מכר, הספרניות מברכות אותי בכל פעם שאני לוקח ספר שירה, ומוציאות לו כרטיס כי איש לא שאל אותו. אבל לפחות הספרים קיימים וזמינים. (אם כי בדרך כלל כשהייתי שואל על ספר פרוזה איכותי, אפילו ישראלי, שיצא מהמחזור – כמו ספריו של יותם ראובני, היו הספרניות מסתכלות עליי בפליאה ופונות לחפש במחסן).

 אין קמח בלי תורה. יש ספרות טובה במחתרת, במקלדות של סופרים ומשוררים נואשים ונידחים, או משוררים המפרכסים כדי לשעשע קהל משועמם בפסטיבלים, קהל שמוחה כפיים אבל לא קונה את הספרים, רוצה שיאכילו אותו בכפית, שהמשורר ירקוד וישיר ויעניין אותו.

 קראו את המאמר המלא של יובל גלעד בבלוג של רני יגיל באתר NRG