משוררים בלי בית: רן בן-נון ב-24 שעות | ידיעות אחרונות

כל מי שפתח פייסבוק בשנים האחרונות, ונתמזל מזלו לאחוז בחברים הנכונים, יודע שיש כאן משוררים מדהימים. פרץ היצירתיות שמעופף ממוחות צעירים ומגיע אל הרשת החברתית הוא מטר של פנינים יפיפיות שחובה לארוז היטב ולשמור למעננו ולמען הדורות הבאים. רן בן נון בידיעות אחרונות היום – לקראת כנס החירום

תוכנית כנס החירום

שלט שיתלה ברביעי - כסטטוס- על בית העם - לקראת כנס החירום של השירה. עיצוב: אבי בוחבוט

 להלן תוכנית כנס החירום של השירה שייערך ביום חמישי הקרוב בבית העם, רוטשילד 69, בשעה חמש.

תוכנית כנס החירום

17:00-18:00 שירה בשדרה, מול בית העם (רוטשילד 69) – שירה בנושא מאבק ומצב המשורר והתרבות בהשתתפות: מאיה בז'רנו, אלמוג בהר, מיכל דר, מרחב ישורון, חמוטל בר יוסף, ארז ביטון, ללי ציפי מיכאלי, אגי משעול, יחזקאל נפשי, אביה בן דוד, לורן מילק, רון דהן, חוה פנחס כהן, יונתן ברג, דיתי רונן, ציפי שחרור, יעל בירנבאום,  שי אריה מזרחי, יודית שחר, אליעז כהן, מעיין לוי, ננו שבתאי, מאיה ויינברג, יוסי אלפי, ענת לוין, אפרת מישורי. מנחה: רותם מלנקי

18:00-18:30 התכנסות והרשמה

18:30-18:45 – קריאת שירה בבית העם:  יוסי שריד, אמיר אור, מרדכי גלדמן, יהושע סימון , חגית גרוסמן.

18:45-19:15 – מסיבת עיתונאים בהשתתפות פעילים מרכזיים ודפני ליף

בספרייה –  מחתרת העם – חגיגת אלתור בשירה, מוזיקה וציור. כולן מוזמנות  ☼ בקומת הגלריה – תערוכת תמונות משוררים ☼ דוכן שירה של בסטרבות

 19:15-19:30– קריאת שירה: טל ניצן, אשר רייך, תהל פרוש, אורית גידלי, דורית וייסמן

19:30-19:55  – שלושה דוברים:

• דיתי רונן- מדיניות, תרבות, שירה
• רועי צ'יקי ארד – למה המאבק חשוב 
• אמיר אור – המדינה נגד השירה

– 19:55-20:10 הפסקה מוזיקלית: עם יובל בן עמי ומוזיקאים נוספים

20:10-20.35  – שלשה דוברים:

• גלעד מאירי – להפוך את ישראל למעצמת שירה (על הצורך בחוק השירה)
• ציפי שחרור –  על פסטיבלי השירה בארץ
• יובל גלעד – על מצב כתבי העת

 20:35-21:15– קריאת שירה: רחל חלפי, ערן צלגוב, מירון איזקסון, רענן בן טובים, נעם פרתום.

21:10-21:30 – סיכום –

☼ תו השירה: הקראת שמות החנויות שזכו בתו

☼ הנפת דגל השירה בבית העם והורדתו לחצי התורן

מנחים: עדי עסיס, יובל בן עמי

ואני אפילו לא ידעתי שאני, ולמה חשוב "מאבק השירה"

מאת: יודית שחר

ואני אפילו לא ידעתי שאני, ולמה חשוב "מאבק השירה"

עד כמה נמוך יכולה השירה לרדת בישראל?

אתמול קבלתי טלפון אקראי מחברה ששאלה אם אני שמחה על ששלושה שירים שלי פורסמו בספר לימוד אזרחות של מט"ח.

איזה ספר? שאלתי המומה. את רצינית? כמה שירים פורסמו? אילו שירים?

ולא ידעתי איך לחלק את ההרגשה, שמחה על כך ששירי נכנסו לספר בתוכנית הלימודים, או הכעס וחוסר האונים שאיש לא טרח לבקש את רשותי, או למצער, להודיע לי, לוודא שאין טעויות העתקה/הדפסה, ולפחות לזכות אותי בעותק.

מזמן שאני עדה לכך ששירי מתפזרים עם הרוח. אני שמחה על הפיזור, שלא תטעו. גאה ממש כשמיידעים אותי על "זו אני מדברת", שנמצא על קירות משרדים ובמחלקות של שירות לקוחות.

אבל משהו רע מאוד קורה, משוררות/יוצרות הפכו לשקופות.

במדינה שבהחייםוחיות מתים ומתות יוצרות בחיי עוני וחרפה. במדינה שבה מרוויחה, יוצרת, במקרה הטוב והמופלא שקל על ספר שירה. במדינה שבה הוצאות ספרים דורשות כסף על הוצאת ספר שירה. במדינה שבחנויות ספרים לא קיים שלט מובחן לשירה, ויש בקושי חצי עמודה לתחום (להבדיל, למשל, מהז'אנר היוקרתי והיצירתי של מיחזור תרנגולות מתות באינסוף סיפרי בישול). במדינה שבה אין בושה לבקש ממשורר להגיע על חשבונו ולהקריא חינם מפרי יצירתו לקהל משלם בכניסה. במדינה שבה אנשים עובדים כמו חמורים בכדי להכניס אוכל לפה ולספק לעצמם מיטה ותקרה, ואין להם שנייה פנויה ליצירה. במדינה בה מקוצצות באכזריות ולא נותרו קרנות לשירה, במדינה  הזאת אני מגלה לתומי ששלושה שירים שלי נלקחו לספר לימוד באזרחות, ואני אפילו לא ידעתי שאני.

במדינה כזאת אני מגלה לתומי, חודש לפני, שוב דרך חבר שהתקשר "לברך", שכתב עת של מוסד ערכי להכשרת מורים, העתיק חצי שיר שלי מעיתון הארץ, הציג אותו כשיר שלם, וכן, שוב, ללא פנייה אלי וללא בקשתי. וכמה כאב לי ששיר שלי מופיע בחלקו, ללא הבית המסיים, ללא הפואנטה. וכמובן ללא פרטים עלי. וכן, זה בסך הכל שיר. מי זו היוצרת?? יללה, ניקח, נשתמש, ממילא עוד דקה נזרוק, מה פתאום דקה, שנייה מספיקה, ומה זה חשוב חצי שמצי.

וכן, רבותי, קוראים לזה גזילה.

ואני אפילו לא היה עולה בדעתי לבקש שקל, תהיו בטוחים. אם מישהו היה פונה ומבקש.

לכן כל כך חשוב "מאבק השירה". וטועה אורי הולנדר כשהוא תוקף מאבק של משוררות ומשוררים, על כך שמגיע להם מקום ראוי, פינה לנשום, במדינת הרגל הגסה, הנצלנית, הכה בוטה שלנו.

כי אין לי מושג כמה נמוך מזה ניתן לרדת. אם כי למדתי שבעינייני ניצול, היצירתיות האנושית היא בלתי נדלית.

אני מזמינה אתכם לכנס שייתקים ביום ה', ב 15 בחודש, בבית העם, רח' רוטשילד 69, תל אביב, שיתחיל בחמש בערב.

בואו, נקריא שירים, יהיה כייף. וחשוב לבוא. ולא רק למשוררות ולאוהבות ואוהבי שירה. ואולי גם נלמד לא לזלזל בעצמנו, בכל תחום, לא משנה מהו. להרים ראש. שהרי אני משוררת לעזאזל, לקחו לי חמישים ומשהו שנה להגיד את המילה. הנה זקפתי ראש של משוררת.

 מאת: יודית שחר | הדברים התפרסמו לראשונה באתר של יודית שחר