להפשיט את השודדים מהטרנינג

הם מ פ ח ד י ם | The traditional "Jolly Roger" of piracy. cc: wikipedia

הם מ-פ-ח-ד-י-ם | יובל גלעד

מאבק המשוררים מצליח, גבירותיי ורבותיי הסקפטיים – אחרי שקרן רבינוביץ' נבהלה וחזרה לתמוך בהוצאת ספרי שירה, התבשרנו היום שגם מפעל הפיס השתפר לטובה וחזר לתמוך בהוצאת ספרי שירה מעל סכומים של עשרת אלפים ש"ח.

טהור מול הקרנפים שבחוץ

לאור (משמאל) ומשוררי המאבק רותם מלנקי ומרחב ישורון (צילום: עזרא לוי). מסורת של הפרדה

מאת יובל גלעד – התתפרסם לראשונה בהעוקץ.

יצחק לאור מפנה עורף למאבק המשוררים שצמח מהמחאה החברתית, בתואנה שמדובר בחבורת לקקנים חובבי פרסים. יובל גלעד על התפיסה השמרנית המפרידה בין האסתטי לאתי ואוהבת את המשוררים שלה רעבים כבר

קבצנים, תעמדו בתור, רבינוביץ' חוזר!

אל תריבו על העצמות. cc: flickr by eliduke | Bone-A-Fide Dog Ranch

בעקבות ההישג האדיר הראשון של מחאת המשוררים והמשוררות וכנס החירום לשירה – החליטה אסף זמיר מנהל החדש של קרן רבינוביץ להחזיר ואף להגדיל את תקציב התמיכות לשירה. אך ליובל גלעד יש אופק רחוק יותר והוא מזכיר לנו את השמיים הגדולים במאבק.

המשוררים דורשים מהמדינה צדק פואטי

בכינוס בשדרות רוטשילד הכריזו על הקמת איגוד למען השירה בישראל. בצילום: מרחב ישורון והמנחה המקסים: רותם מלנקי. צילום עזרא "הצלם הפואטי" לוי.

המשוררים דורשים מהמדינה צדק פואטי | מיה סלע
בבית העם אשר בשדרות רוטשילד בתל אביב נוסד אתמול איגוד המשוררים. בכנס חירום בשם "המדינה נגד השירה", התקבצו ובאו כמה עשרות משוררים ואמרו שירה. האירוע התחיל בהקראת שירה בשדרה, הנושאת עדיין את זכר המאבק העממי לצדק חברתי. רוכבי האופניים גילו ששביל האופניים של השדרה חסום במשוררים ורטנו. קבוצות של נערים ונערות עם חולצות של הנוער העובד צעדו בשלהם ולא התעניינו כלל לדעת במה מדובר. הם חיפשו מפית וניגשו לקחת מפיות מהקיוסק הסמוך. אולי הם שיחקו חפש את המטמון.

בחודשיים האחרונים, שקדמו לכנס היסוד, דנו המשוררים בינם לבין עצמם בסוגיות המציקות להם: מחוסר התקצוב של ספרי שירה ועד לשם האיגוד – אם ייקרא איגוד המשוררים או איגוד המשוררות. עלתה גם הצעה לקיים שביתה כללית של משוררים. אמש נדמה היה שנזנח רעיון השביתה וכעת קראו המשוררים לצדק פואטי.

המשוררים הציגו את מטרות המאבק: טיפוח והעשרה של קהל לשירה, הרחבת היקף הפרסום של שירה בארץ, טיפוח תרבות הספר, שיפור תנאי חייהם של משוררים ויצירת תנאים שיאפשרו להם ליצור, טיפוח יצירת השירה וקריאת השירה בקרב הדור הצעיר, הפצת השירה וקידום ייצוגם של שירים ומשוררים בחו"ל. בכינוס השתתפו בין היתר עדי עסיס, גלעד מאירי, ציפי שחרור, תהל פרוש, מרחב ישורון, מאיה בז'רנו, יוסי אלפי, טל ניצן, יעקב ביטון,יהשוע סיימון, חגית גרוסמן ויחזקאל נפשי.

הקהל. צילום: עזרא "הצלם הפואטי" לוי

המשורר מרדכי גלדמן אמר כי הוא מכיר תודה "לאחים ולאחיות שלקחו חלק בארגון המחאה הזאת". לדבריו, "זוהי לא רק השעה של המחאות של כל אלה שהקפיטליזם החזירי קיפח. יש התרחשות גרועה באופן מיוחד של הפשיזם ואין דבר שהפשיזם מתעב במיוחד מאשר המשורר. אין זה מקרה שהפשיסטים ירו בלורקה ואתם יודעים איפה ירו בו". המשורר מתי שמואלוף, חבר ועדת ההיגוי של המאבק, אמר כי גם משוררים ראויים לקבל תמיכה כספית. "הגענו למצב שאנחנו מקבלים את המצב שמשוררים מופרטים. יש חוק הקולנוע אבל אין חוק השירה", אמר שמואלוף.

המשוררת דיתי רונן הציגה את "תו השירה" הכתוב על מעין קלף, בדומה לתו תקן הניתן לבתי מסחר. התו יינתן על ידי האיגוד לחנויות ספרים ולבתי קפה שיעניקו מעמד ראוי לשירה. רונן גם הציגה נתונים על חלוקת תקציב משרד התרבות, לפיהם רק שני אחוזים מופנים לספרות ומהם חלק קטן עוד יותר מופנה לשירה. נתונים אלה קשים במיוחד, לטענתה, משום שהתקציב לספרות ירד בין השנים 2008 ל-2010 ב-40 אחוזים בקירוב. היא הדגישה כי "צדק פואטי הוא צדק חברתי".

"זה רק נראה כאילו משוררים לא עושים שום דבר, רק משרבטים מלים", אמר המשורר אמיר אור. "אלא שבמלים שלו הוא יוצר עולמות ונותן תוקף למציאות שלנו. לכן גם המשורר הכי מינורי הוא מהפכן". אור קרא להכיר בשירה כמקצוע. "אנחנו לא חיים רק כדי לאכול טוב ולהתרבות", אמר, "אלא גם כדי שלחיים האלה תהיה משמעות".

באירוע נכח גם שר החינוך לשעבר, יוסי שריד, שציטט את הפסוק "מעשי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?" מספר שמות, והוסיף "אנחנו מחויבים בשירה כאשר מעשי ידיים טובעים בים. רווח והצלה לא יעמדו לנו מהממשלה הזאת. אני חושש שאין להם עניין בשירה. נגזר עלינו להיות חיים הנושאים את עצמם". המשורר והעיתונאי רועי צ'יקי ארד, ממובילי מאבק המשוררים, אמר כי "אנשים חושבים שמשורר צריך להיות רעב וסובל, ותוהים מה הקשר בין משוררים לבין איגוד. אנחנו עומדים לא רק מול הממסד והמדינה אלא גם מול הקפיטליזם הישראלי. לא נשלים עם זה. שירה היא לא סחורה. שירה זה כמו אהבה, שירה זה תרבות".

הדברים התפרסמו לראשונה בהארץ

יובל גלעד | להשתיק את האגו, חברים!

הפריטו אותנו, חברים וחברות, משוררים ומשוררות: פרט לכמה משוררים שאפשר לספור כל כף יד אחת או שתיים, כולנו מוכרים כמה עשרות עותקים מספרים ששילמנו אלפי שקלים כדי להוציאם לאור. התקציבים אפסיים, הפרסים מועטים, ואנחנו רבים עליהם כעדר זאבים רעבים.

אז מה הפלא שהאגו רעב? קוראים אין, כבוד אין, אהב כמעט ואין. היחידים כמעט שכותבים ביקורות על ספרי שירה הם משוררים חברים משוררות חברות, וגם הנדיבות הזאת מגיעה בקושי – כי כל טיפת אהבה שנותנים לאחר עלולה לבוא על חשבוננו. ברקוביץ' כתב או לא כתב עליי, כולנו מכירים את הזיפת הזה.

אבל הכול נובע מהעובדה שאנחנו שאמאנים שגורשו מהשבט, מי שמכילים את ההוויה ויודעים לספר עליה, מי יותר טוב ומי פחות טוב, והעולם יורק לנו בפרצוף. אנחנו רוקדים עם השירים בפסטיבלים, מקבצים קוראים, חיים מתגובות מועטות מהפה ליד.

לכן כנס החירום של "המדינה נגד השירה" היה הצלחה גדולה. הגיעו עשרות משוררים, מ"מפלגות" שירה שונות, הקשיבו זה לזה והוציאו קצת קיטור. כנס שירה ראשון בארץ ישראל, בבית העם, כמו שרק צריך להיות. הכבוד למתי שמואלוף ולצ'יקי ארד. אבל מה – כמו בכל מפגש – יש נפגעים – נעלבים (ביניהם גם אני, אגב, בקשר לאיזה עניין שולי). מה לעשות, בני אדם הם בני אדם, ומשוררים הם רגישים יותר מאחרים (ולא צריך להתבייש בזה!). לכן, עלינו להתגבר על האגו, או לפחות לנסות. אי אפשר להתאגד כשהאגו משתולל וכל אחד חושב על טובתו או על היעלבותו. המדינה ובעלי ההון עושים חייל על חשבון מופרטים שונים שלא מתאגדים, או שסובלים מאיגודים חלשים.

איגוד פירושו פשרה, מציאת מכנה משותף ומאבק משותף על הדברים שהוסכם עליהם. מי הקריא שיר ומי לא הקריא? מי בא ומי לא בא? כמה שירים הקריא פלוני וכמה קראה אלמונית? הכול סממנים של שנאה עצמית של מי הפנימו את המבט הבז של העולם, או יותר נכון מבט אדיש.

השתיקו את האגו, משוררים ומשוררות, כי צפוי מאבק מורכב ולא פשוט, הדורש גייסות. לא מספיק להגיע לכנס, השתדלו להגיע למפגשים הבאים שיהיו. אם לא – התעדכנו באתר. יהיה בהמשך צורך במתנדבים כדי לנסוע לפגוש חברי כנסת עם חוק השירה. אל תבזבזו אנרגיה במלחמות זה עם זה, למרות שחילוקי דעות פואטיים ורצון לאוטונומיה שירית הם טבעיים ויפים.

*

לכתוב עם אש בעיניים: המשוררים רוצים צדק חברתי | יובל גלעד

כדי שלא נאבד את הרגישות. מאבק המשוררים (צילום: עזרא לוי)

מאחורי הזעם שהצית את דפני ליף להניע אותנו בקיץ האחרון, היה צער התאבדות של חבר משורר ואמן. דפני ליף תהיה אורחת כבוד בכנס המחאה "המדינה נגד השירה" בו ימחו מיטב המשוררים והמשוררות נגד צמצום תקציבי התמיכה בספרות ושירה עד לכמעט כלום. אגי משעול, ארז ביטון, רחל חלפי ועוד יקריאו שירי מחאה, אמיר אור, גלעד מאירי, ציפי שחרור, דיתי רונן וצ'יקי ארד ירצו על המצב, ויהיו גם מוזיקה ומצב רוח טוב אבל קרבי.

לשרוף את המועדון

נזיר בודהיסטי שורף את עצמו למוות במחאה נגד רדיפות המשטר של נגו דין בויאטנם

יובל גלעד מתאר את הביזה שעולם השירה עובר אחרי שהופרט ונזרק לזרועות ההון. בדעה של גלעד ישנה הצעה פרקטית לשינוי המצב האומלל

מכתב גלוי למשוררות מתלבטות | יובל גלעד

עזרא לוי - צלם פואטי = = = = 27.11.11. מאבק המשוררים - מפגש מס' 6, "בית העם", רוטשילד 69 ת"א.

זהו מכתב גלוי הקורא לכל המשוררות והמשוררים להגיע למפגשי איגוד המשוררים המתהווה בימים אלה (ימי ראשון בית העם רוטשילד 69) או למצער, להגיע לפחות לכנס החירום (15 בדצמבר) ולשלם דמי חבר. תגלו שם אחווה מפתיעה ונעימה. משוררים ומשוררות הם ציפורים מוזרות שלא ממהרות להשתלב בזרמים חברתיים. 

כנס חירום (טיוטא – נשמח להערות)

Home Front Command ABC Drill in Tel-Aviv cc: flickr. by idf

להלן טיוטת המבנה הכללי של כנס החירום למצב השירה. ועדת הכנס תשמח לקבל הערות, הצעות, רעיונות ושינויים, לתכנים שלא הגענו אליהם וכו' למייל של גלעד מאירי, מרכז ועדת הכנס "giladmeiri@gmail.com".

עד קבלת הרשות מהחברים, לא שוחחנו עם אנשים שאינם מליבת ההתארגנות, לכן שמותיהם אינם מופיעים בשלב זה בתוכנית. על רשימת המשוררים שיקראו במהלך הכנס עצמו וההחלטות האמנותיות תופקד ועדת הכנס שתקבל חופש פעולה. אנא שלחו את ההצעות וההערות עד ה2 בדצמבר כדי שנוכל להתקדם ולפנות לאנשים ולהספיק להודיע לתקשורת.

נסו לשמור על אוירה קונסטרוקטיבית. באנו כדי לנצח, לא להתנצח.

*

תוכנית כנס החירום

17:00-18:00 שירה בשדרה בהשתתפות כ-20 משוררים.

18:00-18:30 התכנסות ואיסוף דמי חבר מכל חבר איגוד.

18:30-18:45 קריאת שירה: ארבעה משוררים: שירה בנושא מאבק ותנאי המשוררים

18:45-19:15 מסיבת עיתונאים בהשתתפות פעילים מרכזיים ודפני ליף

19:15-19:30 קריאת שירה: ארבעה משוררים: שירה בנושא מאבק ותנאי המשוררים

19:30-19:50 שני דוברים דיתי רונן- מדיניות, תרבות, שירה – הבאת נתונים קשיחים על מצב השירה בישראל מבחינה כספית מדינת השירה- גלעד מאירי – איך להפוך את ישראל למעצמת שירה

19:50-20:05 הפסקה מוזיקלית: שלושה מוזיקאיות\מוזיקאים

20:05-20:20 שני דוברים כתבי עת מתים בסתר- יובל גלעד למה המאבק חשוב רועי צ'יקי ארד

20:20-20:30 המדינה נגד השירה- אמיר אור

20:30-20:55 שלושה דוברים משתתף – המודל האירי – איך זה נעשה מאירלנד מצב החינוך לשירה – משתתפת חשיבות פסטיבלי השירה – ציפי שחרור

20:55-21:10 קריאת שירה: שלושה משוררות

21:10-21:30 חמש דקות על: משוררת ותיקה, עורך כתב עת, בעלת חנות עצמאית, איש שירה באינטרנט – על המצב הקשה בעידן היד הנעלמה בשירה.

21:30-21:40 מחוק הקולנוע לחוק השירה – משתתף הקשור לחוק הקולנוע

21:40-22:05 התו הפואטי (שם זמני), הקראת השמות של החנויות הזוכות – משתתף משוררת קוראת שיר אחרון הנפת דגל השירה בבית העם (או אם יהיה רעיון טוב יותר לסגירה). אירועים מקבילים:

1. דוכן שירה של בסטרבות

2. בספריה הופעה של מחתרת הפנינה

3. תערוכת תמונות משוררים בקומת הגלריה

4. המשך רישום המשוררים והמשוררות כחברים במאבק (נשמח לעוד רעיונות)

מהשקה לפסטיבל להשקה | יובל גלעד

צילום: Here's Kate, cc by-nc-sa

חוק ספרות, חוק שירה, תקציבים על פי חוק. זה מה שצריך, ולא לחזר אחר כל קורא/ת וללקק לבעלי הכוח בשדה. יובל גלעד קורא למשוררים להתאגד

המקרר הריק של המשוררות | יובל גלעד

אורלי קסטל-בלום: "לא רוצה לגמור כמו דוד אבידן"

על הרגישוּת

המשורר יובל גלעד יוצא נגד הכתבה הצהובה של עוניה המשווע של אורלי קסטל בלום. הוא רואה בכתבה כסוג של מיתוס על המשוררת הענייה. ומיתוס זה רק מחזק את הסטטוס קוו ומקומה השולי של התרבות בכלל והשירה בפרט נשמר.