המאבק שלנו לפרס ספיר לשירה – מגיע ל"הארץ"

2013224נציגת מפעל הפיס עונה למיה סלע על הטענות שלנו במאבק המשוררים על אפליית תחום השירה מול תחומים אחרים במענקי מפעל הפיס: ‎קרא עוד מהפוסט הזה

מודעות פרסומת

שירת הברבור של שי אריה מזרחי

מזרחי בהשקת ספרו השני. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

מזרחי בהשקת ספרו השני. צילום: עזרא לוי – צלם פואטי

השבוע בבית העם, החברים קראו משיריו ודיברו על פעילותו הנמרצת למען קידום מאבק השירה. הוא היה פעיל בתנועת השירה “גרילה תרבות” והפיק בזמנו בהצלחה את אירוע המחאה על אי העלאת שכר המינימום מול בנק ישראל והצליח להביא לשם צוותי טלוויזיה שיסקרו את הארוע.

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1850145

מפעל הפיס מגבש פרס שירה חדש מקביל לפרס ספיר | עידו בלאס

מתכונת הפרס לשירה נבחנת בימים אלו על ידי אנשי המועצה, וטרם גובש תקנון הפרס או הוחלט על הסכום שיוענק למשוררים

 

אגף התרבות של מפעל הפיס צפוי להודיע בחודשים הקרובים על כינונו של פרס חדש לשירה שיהיה מקביל לפרס ספיר לפרוזה. מתכונת הפרס לשירה נבחנת בימים אלו על ידי אנשי המועצה, וטרם גובש תקנון הפרס או הוחלט על הסכום שיוענק למשוררים.

באחרונה שלח ארגון מאבק המשוררים מכתב לאגף התרבות של מפעל הפיס ולצוות פרס ספיר, שבו הביעו משוררים תרעומת על כך שמפעל הפיס לא מעניק פרס לשירה, בעוד שתחומי הפרוזה והתרגום זוכים להכרה. עוד טענו המשוררים כי תקנון פרס ספיר לספרות מונע את השתתפותם של ספרי שירה.

על הדברים הגיבה דולין מלניק, יושבת ראש מועצת התרבות של מפעל הפיס, בעקבות פנייה של עיתון "הארץ": "מכתבם הוא סוג של התפרצות לדלת פתוחה מאחר ובימים אלה אנו שוקדים על תכנון פרס חדש לשירה. אנחנו בוחנים מתכונות לפרסי שירה וברגע שנהיה מוכנים נכריז על כך לציבור. זאת תוכנית שקיימת ועליה אנו עובדים הרבה מאוד זמן".

מאז כניסתה לתפקידה לפני כשנתיים, מספרת מלניק, כינונו של פרס השירה נמצא על סדר יומה. "אנחנו שותפים לתחושה שיש מקום לפרס כזה, וזה בהחלט חלק מהאג'נדה שלנו. פרס השירה הוא מהלך משלים לכוונה לסייע, לתמוך ולעודד שירה וגם משוררים".

בנוסף לכינונו של הפרס, אגף התרבות של מפעל הפיס מתכונן להשיק השנה פרויקט לפיו עשרות כנסים בתחומים שונים, שאינם ספרותיים, ייפתחו בהקראת שירה. מטרת הפרויקט היא חשיפת קהלים חדשים לשירה, והוא נמצא בשלב תכנון מתקדם. "אני לא אחטא לאמת אם אומר שמפעל הפיס, באמצעות המועצה לתרבות, הוא אחד הגופים היחידים שמסייע בהוצאה לאור של ספרי שירה", הוסיפה מלניק.

לפני כמה שבועות הודיע מפעל הפיס על כינונו של פרס ספיר למתרגם בסך 70 אלף שקלים, בנוסף לפרסים כספיים בגובה 20 אלף שקלים לכל אחד משבעת הספרים שייכנס לרשימה המקדימה, שממנה נבחרים חמשת המועמדים הסופיים. כמו כן, הוחלט על הגדלת גובה פרסי המשנה לספר הביכורים וכן לחמשת הסופרים שספריהם ייכנסו לרשימה הסופית של פרס ספיר מ‑25 אלף שקלים ל‑40 אלף שקלים.

תמלוגים עבור השאלות של ספרים אלקטרוניים

ידיעה בעיתון "הארץ" מהבוקר, 16.5.12. הסופרים בבריטניה דורשים תמלוגים, גם עבור השאלת ספרים אלקטרוניים מספריות ציבוריות. משרד התרבות הבריטי מסר, כי בשלב זה, עקב קיצוץ בתקציב, הוא לא יוכל ליישם זאת. זה מוכּר לכם ?! אני נוטה להאמין, שבהצעת "חוק הסופרים" ו/או "חוק המשוררים", הוכנס איזה סעיף קטן 5.ג'1 לטובת העניין. מקווה שלא יחלקו תמלוגים וירטואליים, אלא שנקבל בתור יוצרים את התמלוגים בכסף אמיתי.
צילום וכיתוב.: עזרא "הצל"ש הפואטי" לוי

המשוררים דורשים מהמדינה צדק פואטי

בכינוס בשדרות רוטשילד הכריזו על הקמת איגוד למען השירה בישראל. בצילום: מרחב ישורון והמנחה המקסים: רותם מלנקי. צילום עזרא "הצלם הפואטי" לוי.

בכינוס בשדרות רוטשילד הכריזו על הקמת איגוד למען השירה בישראל. בצילום: מרחב ישורון והמנחה המקסים: רותם מלנקי. צילום עזרא "הצלם הפואטי" לוי.

המשוררים דורשים מהמדינה צדק פואטי | מיה סלע
בבית העם אשר בשדרות רוטשילד בתל אביב נוסד אתמול איגוד המשוררים. בכנס חירום בשם "המדינה נגד השירה", התקבצו ובאו כמה עשרות משוררים ואמרו שירה. האירוע התחיל בהקראת שירה בשדרה, הנושאת עדיין את זכר המאבק העממי לצדק חברתי. רוכבי האופניים גילו ששביל האופניים של השדרה חסום במשוררים ורטנו. קבוצות של נערים ונערות עם חולצות של הנוער העובד צעדו בשלהם ולא התעניינו כלל לדעת במה מדובר. הם חיפשו מפית וניגשו לקחת מפיות מהקיוסק הסמוך. אולי הם שיחקו חפש את המטמון.

בחודשיים האחרונים, שקדמו לכנס היסוד, דנו המשוררים בינם לבין עצמם בסוגיות המציקות להם: מחוסר התקצוב של ספרי שירה ועד לשם האיגוד – אם ייקרא איגוד המשוררים או איגוד המשוררות. עלתה גם הצעה לקיים שביתה כללית של משוררים. אמש נדמה היה שנזנח רעיון השביתה וכעת קראו המשוררים לצדק פואטי.

המשוררים הציגו את מטרות המאבק: טיפוח והעשרה של קהל לשירה, הרחבת היקף הפרסום של שירה בארץ, טיפוח תרבות הספר, שיפור תנאי חייהם של משוררים ויצירת תנאים שיאפשרו להם ליצור, טיפוח יצירת השירה וקריאת השירה בקרב הדור הצעיר, הפצת השירה וקידום ייצוגם של שירים ומשוררים בחו"ל. בכינוס השתתפו בין היתר עדי עסיס, גלעד מאירי, ציפי שחרור, תהל פרוש, מרחב ישורון, מאיה בז'רנו, יוסי אלפי, טל ניצן, יעקב ביטון,יהשוע סיימון, חגית גרוסמן ויחזקאל נפשי.

הקהל. צילום: עזרא "הצלם הפואטי" לוי

הקהל. צילום: עזרא "הצלם הפואטי" לוי

המשורר מרדכי גלדמן אמר כי הוא מכיר תודה "לאחים ולאחיות שלקחו חלק בארגון המחאה הזאת". לדבריו, "זוהי לא רק השעה של המחאות של כל אלה שהקפיטליזם החזירי קיפח. יש התרחשות גרועה באופן מיוחד של הפשיזם ואין דבר שהפשיזם מתעב במיוחד מאשר המשורר. אין זה מקרה שהפשיסטים ירו בלורקה ואתם יודעים איפה ירו בו". המשורר מתי שמואלוף, חבר ועדת ההיגוי של המאבק, אמר כי גם משוררים ראויים לקבל תמיכה כספית. "הגענו למצב שאנחנו מקבלים את המצב שמשוררים מופרטים. יש חוק הקולנוע אבל אין חוק השירה", אמר שמואלוף.

המשוררת דיתי רונן הציגה את "תו השירה" הכתוב על מעין קלף, בדומה לתו תקן הניתן לבתי מסחר. התו יינתן על ידי האיגוד לחנויות ספרים ולבתי קפה שיעניקו מעמד ראוי לשירה. רונן גם הציגה נתונים על חלוקת תקציב משרד התרבות, לפיהם רק שני אחוזים מופנים לספרות ומהם חלק קטן עוד יותר מופנה לשירה. נתונים אלה קשים במיוחד, לטענתה, משום שהתקציב לספרות ירד בין השנים 2008 ל-2010 ב-40 אחוזים בקירוב. היא הדגישה כי "צדק פואטי הוא צדק חברתי".

"זה רק נראה כאילו משוררים לא עושים שום דבר, רק משרבטים מלים", אמר המשורר אמיר אור. "אלא שבמלים שלו הוא יוצר עולמות ונותן תוקף למציאות שלנו. לכן גם המשורר הכי מינורי הוא מהפכן". אור קרא להכיר בשירה כמקצוע. "אנחנו לא חיים רק כדי לאכול טוב ולהתרבות", אמר, "אלא גם כדי שלחיים האלה תהיה משמעות".

באירוע נכח גם שר החינוך לשעבר, יוסי שריד, שציטט את הפסוק "מעשי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?" מספר שמות, והוסיף "אנחנו מחויבים בשירה כאשר מעשי ידיים טובעים בים. רווח והצלה לא יעמדו לנו מהממשלה הזאת. אני חושש שאין להם עניין בשירה. נגזר עלינו להיות חיים הנושאים את עצמם". המשורר והעיתונאי רועי צ'יקי ארד, ממובילי מאבק המשוררים, אמר כי "אנשים חושבים שמשורר צריך להיות רעב וסובל, ותוהים מה הקשר בין משוררים לבין איגוד. אנחנו עומדים לא רק מול הממסד והמדינה אלא גם מול הקפיטליזם הישראלי. לא נשלים עם זה. שירה היא לא סחורה. שירה זה כמו אהבה, שירה זה תרבות".

הדברים התפרסמו לראשונה בהארץ

יובל גלעד | להשתיק את האגו, חברים!

הפריטו אותנו, חברים וחברות, משוררים ומשוררות: פרט לכמה משוררים שאפשר לספור כל כף יד אחת או שתיים, כולנו מוכרים כמה עשרות עותקים מספרים ששילמנו אלפי שקלים כדי להוציאם לאור. התקציבים אפסיים, הפרסים מועטים, ואנחנו רבים עליהם כעדר זאבים רעבים.

אז מה הפלא שהאגו רעב? קוראים אין, כבוד אין, אהב כמעט ואין. היחידים כמעט שכותבים ביקורות על ספרי שירה הם משוררים חברים משוררות חברות, וגם הנדיבות הזאת מגיעה בקושי – כי כל טיפת אהבה שנותנים לאחר עלולה לבוא על חשבוננו. ברקוביץ' כתב או לא כתב עליי, כולנו מכירים את הזיפת הזה.

אבל הכול נובע מהעובדה שאנחנו שאמאנים שגורשו מהשבט, מי שמכילים את ההוויה ויודעים לספר עליה, מי יותר טוב ומי פחות טוב, והעולם יורק לנו בפרצוף. אנחנו רוקדים עם השירים בפסטיבלים, מקבצים קוראים, חיים מתגובות מועטות מהפה ליד.

לכן כנס החירום של "המדינה נגד השירה" היה הצלחה גדולה. הגיעו עשרות משוררים, מ"מפלגות" שירה שונות, הקשיבו זה לזה והוציאו קצת קיטור. כנס שירה ראשון בארץ ישראל, בבית העם, כמו שרק צריך להיות. הכבוד למתי שמואלוף ולצ'יקי ארד. אבל מה – כמו בכל מפגש – יש נפגעים – נעלבים (ביניהם גם אני, אגב, בקשר לאיזה עניין שולי). מה לעשות, בני אדם הם בני אדם, ומשוררים הם רגישים יותר מאחרים (ולא צריך להתבייש בזה!). לכן, עלינו להתגבר על האגו, או לפחות לנסות. אי אפשר להתאגד כשהאגו משתולל וכל אחד חושב על טובתו או על היעלבותו. המדינה ובעלי ההון עושים חייל על חשבון מופרטים שונים שלא מתאגדים, או שסובלים מאיגודים חלשים.

איגוד פירושו פשרה, מציאת מכנה משותף ומאבק משותף על הדברים שהוסכם עליהם. מי הקריא שיר ומי לא הקריא? מי בא ומי לא בא? כמה שירים הקריא פלוני וכמה קראה אלמונית? הכול סממנים של שנאה עצמית של מי הפנימו את המבט הבז של העולם, או יותר נכון מבט אדיש.

השתיקו את האגו, משוררים ומשוררות, כי צפוי מאבק מורכב ולא פשוט, הדורש גייסות. לא מספיק להגיע לכנס, השתדלו להגיע למפגשים הבאים שיהיו. אם לא – התעדכנו באתר. יהיה בהמשך צורך במתנדבים כדי לנסוע לפגוש חברי כנסת עם חוק השירה. אל תבזבזו אנרגיה במלחמות זה עם זה, למרות שחילוקי דעות פואטיים ורצון לאוטונומיה שירית הם טבעיים ויפים.

*

כנס ראשון של "איגוד המשוררים" | עידו בלאס

דפני ליף, 23 ביולי 2011

דפני ליף, 23 ביולי 2011

כנס ראשון של "איגוד המשוררים" ‎קרא עוד מהפוסט הזה

רעידת אדמה במונחים מקומיים | אילן ברקוביץ'

ישיבת איגוד המשוררים. גבוה מעל שולחנות הכתיבה . צילום: עזרא לוי

ישיבת איגוד המשוררים. גבוה מעל שולחנות הכתיבה . צילום: עזרא לוי

 

דברים של המשורר בשטח, שפורסמו בתרבות וספרות ב"הארץ"

לפני שהפכתי למשורר בשטח, אי אז ב-2006, נטלתי בידי מחברת ובראשה כתבתי: "אגודת המשוררים העברית הראשונה בישראל". בתוך המחברת התחלתי כותב רעיונות לקידום השירה בארצנו הקטנטונת משום שחשתי כי אמנות הכתיבה העליונה והחשובה הולכת ונדחקת לשולי השוליים של תרבותנו. אלא שאז פרץ לו המשורר בשטח לעולמי וטרף את הקלפים. המחברת נסגרה במגירה וחלום האגודה נשאר במחשבתי בציפייה לימים שקטים יותר. בשטח, כך לפחות חשבתי, לא הרבה השתנה. יש משהו במנגנון הספרותי הממסדי בארץ שגורם למשוררים ליהפך עד מהרה למדושני עונג. הם זוכים בפרסים ספרותיים יקרי ערך, מוזמנים לפסטיבלים בארץ ובעולם, מתארחים בבתי מלון. מהר מאוד הם שוכחים את להט היצירה ואת חשיבותה על פני כל טובות ההנאה האחרות הנלוות לה. זו הסיבה שאין הרבה משוררים טוטליים אצלנו וזו גם הסיבה שמעט מאוד שירה טוטלית, מתמסרת לחלוטין, נכתבת כאן. לשירתנו הוותיקה והצעירה יש כמעט תמיד גבולות ברורים, כאלה המתאימים למערכת החינוך, לתרבות הפסטיבלים ועוד. אוי ואבוי למי שמעזים לפרוץ את אותם גבולות. ‎קרא עוד מהפוסט הזה

%d בלוגרים אהבו את זה: