"תו השירה" הוענק ביום 5.3.12 ל- "סיפור פשוט", ברח' שבזי 36, נוה-צדק, ת"א. זו החנות החמישית במספר, לה הוענק "תו השירה".
כזכור, "תו השירה" – הוא מחווה של הכרת תודה ע"י איגוד המשוררים, לחנויות ספרים שיש בהן ייצוג נאות של ספרי שירה, כתבי עת, וספרי מחקר או עיון שעוסקים בשירה. "סיפור פשוט" נמנית עם החנויות, בהן גם מתקיימים אירועי שירה. אין ספק, שזו תרומה נאה לעידוד קריאת שירה והפצתה .
בעתיד הקרוב, יוענק "תו השירה" לחנויות נוספות אשר עונות על הקריטריונים הנ"ל.
בתמונה: יהודית תמיר, נציגת חנות הספרים "סיפור פשוט", נרגשת מהמעמד.
לרגל יום השירה הבינלאומי שנערך ב- 29.2.12, קהילת "יחד" אירחה אמש משוררים ומשוררות לקריאת שירה בבית הכנסת, ברחוב צייטלין 22, ת"א. עזרא לוי מביא תמונות וחוויות.קראו עוד מהפוסט הזה
הענקת תו השירה למגדלור בתל אביב. צילם: עזרא "הצלם הפואטי" לוי.
ב 9.2.12 התכנסו ב"מגדלור" – חנות ספרים, ברחוב הרכבת 4 שבתל אביב. באירוע מרכזי וחגיגי, בו משוררים ומשוררות אמרו שירה, מחו שירה, שיחקו שירה וצחקו שירה, הוענקה לחנות תעודת "תו השירה" מטעם איגוד המשוררים. קראו עוד מהפוסט הזה
הקהל גודש את בית העם בכנס חירום לשירה. צילום: עזרא "הצלם הפואטי" לוי
צלם פואטי | עזרא לוי – צילום וכיתוב 15.12.11 – "בית העם" – רוטשילד 69 ת"א. זה עתיד להיות תאריך היסטורי. במסגרת "מאבק המשוררים", נערך כאן ובשדרה ממול, כנס חרום של איגוד המשוררים: "המדינה נגד השירה". בתחושתי, אלה ניצנים ראשונים של מהפכה. מהפכה בתפישה התודעתית: "אם אנחנו לא נדאג לעצמנו, איש לא ידאג לנו". לראשונה בישראל, פורקו בזהירות ובשקט, מטעני הצד של האגו. הם נזרקו לשוליים, לטובת שדרוג מעמדה של השירה. משוררים ומשוררות בגילאים שונים, בעלי דעות פוליטיות שונות, מזרמים שונים ומכתבי-עת מגוונים, התכנסו יחד למאבק משותף. עפ"י כמות המשתתפים בכנס, וניתן לראות את זה בתמונות, זו ללא ספק הצלחה אדירה. מה גם,שהכנס זכה יחסית לסיקור די יפה בכלי-תקשורת שונים.קראו עוד מהפוסט הזה
בכינוס בשדרות רוטשילד הכריזו על הקמת איגוד למען השירה בישראל. בצילום: מרחב ישורון והמנחה המקסים: רותם מלנקי. צילום עזרא "הצלם הפואטי" לוי.
המשוררים דורשים מהמדינה צדק פואטי | מיה סלע
בבית העם אשר בשדרות רוטשילד בתל אביב נוסד אתמול איגוד המשוררים. בכנס חירום בשם "המדינה נגד השירה", התקבצו ובאו כמה עשרות משוררים ואמרו שירה. האירוע התחיל בהקראת שירה בשדרה, הנושאת עדיין את זכר המאבק העממי לצדק חברתי. רוכבי האופניים גילו ששביל האופניים של השדרה חסום במשוררים ורטנו. קבוצות של נערים ונערות עם חולצות של הנוער העובד צעדו בשלהם ולא התעניינו כלל לדעת במה מדובר. הם חיפשו מפית וניגשו לקחת מפיות מהקיוסק הסמוך. אולי הם שיחקו חפש את המטמון.
בחודשיים האחרונים, שקדמו לכנס היסוד, דנו המשוררים בינם לבין עצמם בסוגיות המציקות להם: מחוסר התקצוב של ספרי שירה ועד לשם האיגוד – אם ייקרא איגוד המשוררים או איגוד המשוררות. עלתה גם הצעה לקיים שביתה כללית של משוררים. אמש נדמה היה שנזנח רעיון השביתה וכעת קראו המשוררים לצדק פואטי.
המשוררים הציגו את מטרות המאבק: טיפוח והעשרה של קהל לשירה, הרחבת היקף הפרסום של שירה בארץ, טיפוח תרבות הספר, שיפור תנאי חייהם של משוררים ויצירת תנאים שיאפשרו להם ליצור, טיפוח יצירת השירה וקריאת השירה בקרב הדור הצעיר, הפצת השירה וקידום ייצוגם של שירים ומשוררים בחו"ל. בכינוס השתתפו בין היתר עדי עסיס, גלעד מאירי, ציפי שחרור, תהל פרוש, מרחב ישורון, מאיה בז'רנו, יוסי אלפי, טל ניצן, יעקב ביטון,יהשוע סיימון, חגית גרוסמן ויחזקאל נפשי.
הקהל. צילום: עזרא "הצלם הפואטי" לוי
המשורר מרדכי גלדמן אמר כי הוא מכיר תודה "לאחים ולאחיות שלקחו חלק בארגון המחאה הזאת". לדבריו, "זוהי לא רק השעה של המחאות של כל אלה שהקפיטליזם החזירי קיפח. יש התרחשות גרועה באופן מיוחד של הפשיזם ואין דבר שהפשיזם מתעב במיוחד מאשר המשורר. אין זה מקרה שהפשיסטים ירו בלורקה ואתם יודעים איפה ירו בו". המשורר מתי שמואלוף, חבר ועדת ההיגוי של המאבק, אמר כי גם משוררים ראויים לקבל תמיכה כספית. "הגענו למצב שאנחנו מקבלים את המצב שמשוררים מופרטים. יש חוק הקולנוע אבל אין חוק השירה", אמר שמואלוף.
המשוררת דיתי רונן הציגה את "תו השירה" הכתוב על מעין קלף, בדומה לתו תקן הניתן לבתי מסחר. התו יינתן על ידי האיגוד לחנויות ספרים ולבתי קפה שיעניקו מעמד ראוי לשירה. רונן גם הציגה נתונים על חלוקת תקציב משרד התרבות, לפיהם רק שני אחוזים מופנים לספרות ומהם חלק קטן עוד יותר מופנה לשירה. נתונים אלה קשים במיוחד, לטענתה, משום שהתקציב לספרות ירד בין השנים 2008 ל-2010 ב-40 אחוזים בקירוב. היא הדגישה כי "צדק פואטי הוא צדק חברתי".
"זה רק נראה כאילו משוררים לא עושים שום דבר, רק משרבטים מלים", אמר המשורר אמיר אור. "אלא שבמלים שלו הוא יוצר עולמות ונותן תוקף למציאות שלנו. לכן גם המשורר הכי מינורי הוא מהפכן". אור קרא להכיר בשירה כמקצוע. "אנחנו לא חיים רק כדי לאכול טוב ולהתרבות", אמר, "אלא גם כדי שלחיים האלה תהיה משמעות".
באירוע נכח גם שר החינוך לשעבר, יוסי שריד, שציטט את הפסוק "מעשי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?" מספר שמות, והוסיף "אנחנו מחויבים בשירה כאשר מעשי ידיים טובעים בים. רווח והצלה לא יעמדו לנו מהממשלה הזאת. אני חושש שאין להם עניין בשירה. נגזר עלינו להיות חיים הנושאים את עצמם". המשורר והעיתונאי רועי צ'יקי ארד, ממובילי מאבק המשוררים, אמר כי "אנשים חושבים שמשורר צריך להיות רעב וסובל, ותוהים מה הקשר בין משוררים לבין איגוד. אנחנו עומדים לא רק מול הממסד והמדינה אלא גם מול הקפיטליזם הישראלי. לא נשלים עם זה. שירה היא לא סחורה. שירה זה כמו אהבה, שירה זה תרבות".
הפריטו אותנו, חברים וחברות, משוררים ומשוררות: פרט לכמה משוררים שאפשר לספור כל כף יד אחת או שתיים, כולנו מוכרים כמה עשרות עותקים מספרים ששילמנו אלפי שקלים כדי להוציאם לאור. התקציבים אפסיים, הפרסים מועטים, ואנחנו רבים עליהם כעדר זאבים רעבים.
אז מה הפלא שהאגו רעב? קוראים אין, כבוד אין, אהב כמעט ואין. היחידים כמעט שכותבים ביקורות על ספרי שירה הם משוררים חברים משוררות חברות, וגם הנדיבות הזאת מגיעה בקושי – כי כל טיפת אהבה שנותנים לאחר עלולה לבוא על חשבוננו. ברקוביץ' כתב או לא כתב עליי, כולנו מכירים את הזיפת הזה.
אבל הכול נובע מהעובדה שאנחנו שאמאנים שגורשו מהשבט, מי שמכילים את ההוויה ויודעים לספר עליה, מי יותר טוב ומי פחות טוב, והעולם יורק לנו בפרצוף. אנחנו רוקדים עם השירים בפסטיבלים, מקבצים קוראים, חיים מתגובות מועטות מהפה ליד.
לכן כנס החירום של "המדינה נגד השירה" היה הצלחה גדולה. הגיעו עשרות משוררים, מ"מפלגות" שירה שונות, הקשיבו זה לזה והוציאו קצת קיטור. כנס שירה ראשון בארץ ישראל, בבית העם, כמו שרק צריך להיות. הכבוד למתי שמואלוף ולצ'יקי ארד. אבל מה – כמו בכל מפגש – יש נפגעים – נעלבים (ביניהם גם אני, אגב, בקשר לאיזה עניין שולי). מה לעשות, בני אדם הם בני אדם, ומשוררים הם רגישים יותר מאחרים (ולא צריך להתבייש בזה!). לכן, עלינו להתגבר על האגו, או לפחות לנסות. אי אפשר להתאגד כשהאגו משתולל וכל אחד חושב על טובתו או על היעלבותו. המדינה ובעלי ההון עושים חייל על חשבון מופרטים שונים שלא מתאגדים, או שסובלים מאיגודים חלשים.
איגוד פירושו פשרה, מציאת מכנה משותף ומאבק משותף על הדברים שהוסכם עליהם. מי הקריא שיר ומי לא הקריא? מי בא ומי לא בא? כמה שירים הקריא פלוני וכמה קראה אלמונית? הכול סממנים של שנאה עצמית של מי הפנימו את המבט הבז של העולם, או יותר נכון מבט אדיש.
השתיקו את האגו, משוררים ומשוררות, כי צפוי מאבק מורכב ולא פשוט, הדורש גייסות. לא מספיק להגיע לכנס, השתדלו להגיע למפגשים הבאים שיהיו. אם לא – התעדכנו באתר. יהיה בהמשך צורך במתנדבים כדי לנסוע לפגוש חברי כנסת עם חוק השירה. אל תבזבזו אנרגיה במלחמות זה עם זה, למרות שחילוקי דעות פואטיים ורצון לאוטונומיה שירית הם טבעיים ויפים.
איגוד המשוררים ומשוררות מכריז על כנס חירום "המדינה נגד השירה". כנס החירום ייערך ב-15.12.2011, יום חמישי, מהשעה 17:00 בבית העם, רחוב רוטשילד 69, בתל אביב. בכנס ישתתפו כתבי עת, משוררים, משוררות. יהיו פאנלים, הקראות ואורחים נכבדים. בקרוב נפרסם את הפרטים המלאים ובינתיים תוכלו להירשם בפייסבוק ולהפיץ הלאה.
הנה הדברים שהוא כתב על האלבום: "מאבק המשוררים" – מפגש מס' 3 / בית העם, רוטשילד 69, ת"א – 6.11.11 .כאן התקיים מפגש שלישי בסדרת מפגשים של משוררים ומשוררות, שהציבו לעצמם מטרה: לשדרג את מצב השירה ואת מצב המשוררים בארץ מהרבה בחינות. במפגש התארח פרופסור יוסי יונה, מראשי ועדת מומחים למען צדק חברתי : "ספיבק/יונה" . הוא הקשיב , תמך וחיבק, הוסיף הכוונה וייעוץ מניסיונו האישי, ונתן את ברכת הדרך למאבק המתגבש של המשוררים והמשוררות: המאבק למען צדק פואטי. מובן שכולנו מודים לו על כך. אני מצרף קישורים רלוונטיים אל קבוצה פתוחה שהוקמה בפייסבוק למטרה זו, כך שניתן לעקוב באופן שוטף אחר ההתפתחויות: פרוטוקולים של הדיונים, כללי אתיקה של המגיבים,תגובות, ועוד (באלבום זה – 27 תמונות). "
מאבק המשוררים 