שי אריה מזרחי על המאבק והשירה

Protest art in the NOMA Sculpture Garden   By Alaskan Dude

"אך עדיין למרות הפריחה שזוכה לה השירה העברית הצעירה ברשת האינטרנט, הדרך עוד ארוכה. עדיין בתקשורת הממסדית השירה נדחקת לשוליים וכמעט ואין לה נוכחות" | Protest art in the NOMA Sculpture Garden By Alaskan Dude

רני יגיל: אחת לחודש אשתדל להביא משוררת או משורר פעילים באיגוד המשוררים, אשר יאמרו כאן את דברם, יספרו מעט על פועלם ויביעו את דעתם באשר למצב השירה בישראל. לצד הרשימה הקצרה אפרסם כמה שירים של המשוררת או המשורר הכותבים. הפעם: שי אריה מזרחי (שא"מ), ארבעה שירים יפים הנוגעים בשירה, בחיים ובקשר ביניהם, ומאמר חשוב על מצב השירה. העולם והפואטיקה.

שי אריה מזרחי | שירה כאלטרנטיבה

מספרים לנו שלפני 30, 40 שנה, משוררים צעירים לא היו צריכים לשלם עבור הוצאת ספר השירה שלהם, אפילו עבור הראשון בהם. מדוע אז זה היה אפשרי? מאז שנות ה-80, כך נראה, השירה העברית (הכתובה) נרמסת יותר ויותר תחת רגלי השירה המושרת, (והדוגמה העכשווית לכך היא תוכניות הטלוויזיה התחרותיות כמו 'כוכב נולד' ו-'The voice') ותחת רגלי הטלוויזיה, הקולנוע והווידיאו המציעים לרוב בידור נגיש, רדוד, ולא מעמיק. אך גם תחת רגלי הפרוזה, שמקבלת יותר כבוד ובמה מאשר השירה העברית, שאמורה להיות דגל תרבותי.

אך מאז שנות ה-2000 בערך, נוסף כלי תקשורת שבו מצאה השירה העברית ביטוי וזוכה שוב לעדנה. האינטרנט נתן במה אלטרנטיבית לשירה העברית וגילה שיש בה שפע של משוררים ועושר של סגנונות ושהיא עוד חיה, מתרעננת ומתחדשת. בשיא התקופה הראשונית פעלו האתרים במה חדשהשקם לפני כיותר מעשור, שירשת, כתבי העת המקוונים לספרות דג אנונימיואוקאפי, אתר הבלוגים בננות בלוגס שהיווה ועדיין מהווה מוקד ספרותי, עיין ערך שירה ועם הזמן הפעילות התרחבה לבלוגים אישיים ואתרים אחרים המפרסמים ספרות ושירה או משמשים להם כבמה.

אתר פייסבוק לדוגמה משמש פלטפורמה שוקקת לשירה. המשורר והעיתונאי אילן ברקוביץ' פתח לאחרונה מדור שירה בשם עיניים רעבות בדף הפייסבוק שלו – שלו כ-1,200 קוראים, המגיבים באדיקות לרשומות על שירה שהוא מפרסם. דוגמה נוספת הוא המשורר יצחק לאור, עורך 'מטעם', שלו יותר מ-4,000 חברים, שמעדכן בדף הפייסבוק שלו שירים שפורסמו במטעם שירה, מגזין שירה מקוון המקביל לכתב העת המודפס, לפני שנסגר. בעוד שהאזכורים לפרוזה הם בעיקר ביקורות על ספרים, או פרקים ראשונים מתוך הספר שהוצאת הספרים מפרסמת כטיזר שיווקי, (הסופרים עצמם, נראה, מתקשים לפרסם את עצמם במדיום החברתי), דווקא המשוררים יכולים לפרסם ולקדם את שירתם ואת שירתם של אחרים בפשטות  – בבלוגים שהם מנהלים או דרך כתבי עת מקוונים לשירה וספרות כמו יקום תרבותזוטאכאוס – כולם זוכים ליותר מ-2,000 צפיות בחודש וכמובן מאפשרים דו-שיח. על אלה אפשר להוסיף את מדור התרבות של Ynet, שבשיא פעילותו פורסם במדור השירה שלו שיר מדי יום ואת אתר השיתוף יו-טיוב, שאליו מעלים משוררים שונים סרטונים שלהם שבהם הם מצולמים מקריאים משיריהם – ודוגמה טובה לכך היא נעם פרתום שמספר הצופים בכל אחד מהסרטונים שלה עולה על 10,000 (!). במקביל לפריחה של השירה ברשת האינטרנט, נוספו עוד כתבי עת מודפסים לשירה שלהם גם מהדורה מקוונת ובראשם: מעיין בעריכתו של רועי צ'יקי ודקה בעריכתם של ערן צלגוב, בועז יניב ורוני הירש. דוגמאות נוספות הן של משוררים שפרסמו את ספר השירה שלהם באינטרנט – ערן הדסתומר ליכטשתום הדני – כולם מצאו אלטרנטיבה הולמת לממסד.


המשורר שי אריה מזרחי (שא"מ)

אך עדיין למרות הפריחה שזוכה לה השירה העברית הצעירה ברשת האינטרנט, הדרך עוד ארוכה. עדיין בתקשורת הממסדית השירה נדחקת לשוליים וכמעט ואין לה נוכחות – בטלוויזיה אין לה אזכור כלל, ברדיו, כנ"ל, פרט לרשת א', ופרט לערוצים עצמאיים ואלטרנטיביים, אך שהם אינם חלק מהממסד, ובעיתונות הכתובה – על העיתונים היומיים אין על מה לדבר, אך גם במוספים הספרותיים, למרבה הצער, כמעט ולא ניתנת במה לשירה וברוב המקרים הם משמשים כפלטפורמה יחצנית להוצאות האור הגדולות באמצעות ביקורות על ספרי הפרוזה שלהן שאותם הן מעוניינות לקדם. כמו שבשנות החמישים, השישים והשבעים התקשורת השפיעה על ההמונים – ובימים אלה השירה תפסה בה מקום חשוב, כך התקשורת משפיעה על ההמונים כיום – והתוצאה היא שקיים ציבור גדול מאוד שכלל לא נחשף לשירה העברית בת-ימינו, אנשים לא מכירים משוררים שנחשבים למפורסמים, לא קוראים שירה ותופסים אותה כמיושנת וכשאבד עליה כלח. מכאן, לא קונים ספרי שירה בחנויות הספרים, מכאן השירה העברית נדחקת למדפים האחוריים בחנויות הספרים, מכאן – מועטות מאוד הוצאות הספרים שמוציאות ספרי שירה במימונן ואף יש הוצאות ספרים שמצהירות בריש גלי שאצלן השירה העברית היא מחוץ לתחום, מכאן משוררים נאלצים לשלם עבור הוצאת ספר השירה שלהם, והוא יכול להיות גם ספר השירה הרביעי שלהם – והתמיכה שלה הם זוכים בהוצאת ספריהם כמעט ואינה קיימת.

אך מה היה קורה אם המצב היה הפוך? מה היה קורה אם הייתה יד מכוונת שהייתה מחליטה לקדם את השירה העברית – בעיתונות היומית היה מתפרסם שיר או כמה שירים באותו יום, או לצד ביקורת על ספר שירה חשוב, בטלוויזיה, במקום 'כוכב נולד' או במקביל לה הייתה תוכנית 'משורר נולד'? ברדיו, שירה הייתה מוקראת מספר פעמים ביום, ועוד – כמובן, הציבור היה נחשף יותר לשירה העברית, ספרי שירה היו נקנים הרבה יותר, וכן הלאה – אולי זה תיאור מצב אוטופי מדי, אך עדיין השאלה מעניינת.

עדיין יש להיאבק למען השגת מטרות אלה – ועל כך נאבקים כל אלה העוסקים בפעילות כלשהי למען השירה וכמעט כל משורר ומשוררת, לא רק הקבוצה של המשוררים ומשוררות שהתאחדה תחת השם 'מאבק המשוררים', לא רק למען השגת מימון לשירה ולמשוררים, אם כי הכסף לשירה וההכרה בה והגברת המודעות אליה שזורים זה בזה, לטעמי. לא, לא באנו לשנות את העולם, אבל לאט לאט אנחנו מקווים לחשוף לכמה שיותר אנשים את השירה העברית הצעירה ולהראות להם שלשירה יש ערך תרבותי חשוב ושהיא לא אנכרוניסטית כמו שהם תופסים אותה – אלא להפך, אפשר למצוא בה עניין רב ושיש לה סגולות חשובות ורבות ערך.

שי אריה מזרחי

גאווה

לֹא הַיְּדִיעָה, לֹא שֶׁמִּתּוֹךְ יְדִיעָה.

לֹא הַמּוּדַעַת לְעַצְמָהּ, ל­ֹא הַגֵּאָה.

ל­ֹא הַיְּדִיעָה מִסְתַּחְרֶרֶת סְבִיב הַגְּלוֹבּוס

הַמְּסַחְרֵר אוֹתָהּ.

לֹא תַּעֲשֶׂה נֶגֶד רְצוֹנָהּ,

לֹא הַיְּדִיעָה. לֹא

הַמּוּדַעַת לְעַצְמָהּ, לֹא הַגֵּאָה.

לֹא שֶׁהִיא יְדִיעָה,

לֹא הַיְּדִיעָה.

לֹא הַיְּדִיעָה לוֹחֶשֶׁת לְאָחִיהָ

שֶׁקֶר לָבָן:

                אַל מוֹרָא.

                אֵין בְּרֵרָה.

בַּנְּיָר הַסָּכָל הַכּוֹרֵךְ אוֹתָנוּ

נִלָּחֵם בִּידִיעָה.

דבר העורך הפואטי

                                                  "הַשִּׁירָה הִיא שְׂפַת הַמְגַמְגְמִים ", תמיר גרינברג, פואטיקה 2

הַשִּׁירָה הִיא שְׂפַת הַמְגַמְגְמִים.

וְהָעֲרִיכָה.

הָעֲרִיכָה הִיא שְׂפַת אֵלֶּה שֶׁחוֹרְקִים שִׁנֵּיהֵם

וְהָעֵט מִתְפּוֹרֵר, וְהַשֵׁן בַּמִּלָּה.

אֵינֶנִי סָבוּר, אֲנִי מְשֻׁכְנָע.

שֶׁהֲרֵי אִלְמָלֵא הַחוֹרְקִים שִׁנֵּיהֵם, מַה צֹּרֶךְ הָיָה

בְּאִזּוּן הַמִּקְצָב. בְּכִוּוּן הַשָּׁעוֹן. בְּעִרְסוּל הַגַּלִּים.

מַה צֹּרֶךְ הָיָה בִּשְׁתִיקָה.

          בָּרֶוַח

שֶׁבֵּין מִלָּה לְמִלָּה. מִי הָיָה

מְלַקֵּק אֶת הַדְּבַשׁ הַמַּר שֶׁעַל הָאוֹתִיּוֹת

וּלְשׁוֹנוֹ חֲרוּכָה

עטיפת ספר השירים, המתעתד לראות אור בהוצאת "רימונים"

 

שפה

שְׂפַת הָאוֹטוֹבּוּס קָשָׁה. אֶגְזוֹזוֹ

פּוֹלֵט חֲרוּזִים כְּנַעֲנִים, יְצוּקִים

כְּפַטִישֵׁי הַבִּטָּחוֹן הַמְּרַטְשִׁים

אֶת הַמַּרְאָה הַפְּנִימִית, בָּהּ מַבִּיטִים

הָאֲנָשִׁים טֶרֶם צֵאתָם לַמִּדְרָכָה. נוֹשֵׂא

עַל קַרְקָעִיתוֹ מִטְעָן, נְשִׁימָה אֲרֻכָּה, גַּלְגַּלָּיו

נוֹסְעִים. כָּל הַשְּאָר, מְכוֹנִיּוֹת, מוֹנִיּוֹת,
מְרַיְרוֹת פְּרוֹזָה שְׂטָנִית, קַטְנוֹעִים

כּוֹתְבִים אֶת יְפִי הַנְּעוּרִים בְּשִׁירָה בְּשׁוּרוֹת אֲרוּכּוֹת, הוּא

עוֹצֵר, תַּחֲנַה אַחַר

תַּחֲנַה, סוֹפֵר רָאשִים

וְעוֹד רָאשִׁים

ציון שני

לַחַשׁ נִסּוּר הַדַּפִּים

בְּסֵפֵר שִׁירָיו

שֶׁל חֶזִי לֶסְקְלִי

רוֹקֵד מָחוֹל פּוֹלָנִי זָעִיר

בְּחַדְרִי

רוֹקֵם מִן הַאֲוִיר

מִזְמוֹר בְּשֶׁבַח הָעַכְבָּר

אֲנִי צוֹחֵק וּמוֹחֵא לוֹ כַּף

הדברים התפרסמו בבלוג של רני יגיל ב-NRG 

מודעות פרסומת

אודות Mati Shemoelof
משורר, עורך וסופר. A Writer

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: