הצעה מגונה של סטימצקי

חממה ספרותית, או אפקט החממה? סטימצקי. cc: wikipedia

דרך רוח וחומר

המשורר רענן בן-טובים בריבאונד למשורר רון דהן על הצעה מגונה של סטימצקי

בתגובה לפוסט שלו "מדוע אני מוציא ספר שירה בהוצאה עצמית?", קיבל המשורר רון דהן הצעה "אטרקטיבית" להוציא את ספרו בחממה הספרותית של סטימצקי. המשורר רענן בן-טובים מסביר, מפרש ומפשט, ובעיקר מעמיד דברים על דיוקם ואת סטימצקי במקומם.

לפוסט המקורי של רענן בן-טובים

 מדוע אני מוציא ספר שירה בהוצאה עצמית

(הפוסט המקורי של רון דהן פורסם בתאריך 07.02.2012)

נתחיל מהסוף: כי אין לי ברירה אחרת. וטוב שכך.

גילוי נאות: את כתב היד של הספר לא שלחתי לאף הוצאה לאור שמוציאה ספרי שירה על חשבונה. כמה כאלה יש? מעטות מאוד. רובן לא מוציאות ספרי שירה למשוררים צעירים. אז למה לטרוח?

מה היה קורה אם הוצאה לאור הייתה פונה אלי ומציעה לי לפרסם את ספרי אצלה? אין לי מושג. כנראה שהייתי מסכים, בעיקר מפאת מצב כלכלי. מה הסיכוי שזה יקרה? אפסי. את הספר הקודם שלי, "הגעגוע של קין," הוצאתי בהוצאה קטנה שדורשת כסף ממשוררים שמוציאים אצלה. נחשוף את האמת: 10,000 שקלים עלה לי להוציא את הספר עם עריכה מינימלית (לבי עם עמוס לויתן, עורך השירה של ההוצאה, אך קשה לקרוא למה שהוא עשה עריכה) ניקוד גרוע וחסר מעוף, כריכה שאייר חבר טוב שלי ועצבה  חברה טובה שלי. ההוצאה תרמה את העימוד.

תגידו, זה עניין של הפצה. ובכן, אם אתם קוראים לדואר ישראל הפצה, אז בהחלט היה שווה להשקיע. ומה עם שיווק אתם שואלים? הוא מסתכם בדף של כתובות עיתונאים לא מעודכן. יחסי ציבור? הצחקתם אותי.  תגידו, הספר שלך נמצא על מדף בחנויות הספרים המובחרות. אני אתקן אתכם: מדף עלוב, בדרך כלל מרוחק ולא נגיש, רק בחנויות במרכז הארץ, רק בצומת ספרים, לא בכולן.

10,000 שקלים!

ולא, למרות אכזבה קלה, אין בלבי על ההוצאה לאור. זהו המשחק ואני בחרתי לשחק בו. אני גאה מאוד בתוצר הסופי ובסופו של דבר, הפעולות שאני עשיתי לקדם אותו, הם אלה שנשאו פרי והוכיחו לי שלא צריך אף הוצאה לאור כדי לייצר ספר טוב, מושקע ומינימלי מבחינת עלות.

הפעם בחרתי לשחק אחרת.

המוסיקה תראה את הדרך

 את הרעיון להפיק ספר שירה עצמאי לקחתי מתחום מוסיקת האינדי. בניגוד למשוררים וסופרים, המוסיקאים הבינו מזמן שהחוקים השתנו לגמרי. ברמת העיקרון, כל מוסיקאי יכול ליצור לעצמו אולפן הקלטות לא רע בכלל ובעלות מינימלית. הטכנולוגיה פתחה את עולם המוסיקה והרחיבה אותו לאופקים מדהימים.  כל המהפכה הזו פסחה על תחום הספרות והשירה. למה? אני יכול לחשוב על כמה סיבות שהמרכזית בהן היא פשוט מסורת. איכשהו, כשמדובר על שירה, כולנו הופכים להיות שומרי הסף של המסורת: ספר מודפס, הוצאה, סבר פנים חמור.

האבסורד הוא שדווקא בתחום השירה, תרבות אינדי יכולה לפרוח. העלויות הן נמוכות יחסית ולא נדרשת אופרציה מורכבת. לא תאמינו כמה זה פשוט. אני רוצה לסייג. בשנים האחרונות, עד כמה שאני מבחין, יש ניסיונות כנים וטובים לבעוט למסורת בתחת. יחד עם זאת, בעוד שמבחינת התוכן, בהחלט נעשים כאן דברים מרתקים, מבחינת השיווק והשימוש בטכנולוגיה להפצת הספר אנחנו עדיין תקועים מאחור.

הלהקה הכי טובה בישראל

יש כאן עניין של אגו. אני חושב שהספר שלי מצוין וראוי להוציאו לאור שלא על חשבוני. אני מאמין שהוא ירגש אנשים, שיש לו מה להגיד, שהוא ינקב עוד חור בסכר שתוקע את זרימת הרוח אלינו. לא בא לי שיערכו אותי למוות, שיגידו לי להמתין, שיחליטו איזה שיר טוב ואיזה לא טוב. שומרי הסף של השירה בעיקר משעשעים אותי בלהט שבו הם מגנים על מה שהם קוראים "תרבות השירה." אני, את המשחק המאוד מכובד הזה לא משחק.

אני עובד בלהקה: אשתי ערכה, חברים ייעצו ושיפרו, חבר ניקד, עוד אחד המליץ על דפוס זול, עוד חבר אייר ועיצב כריכה, עוד חברה מכינה לדפוס. תענוג. כל הספר הזה עמד בחודש אחד של עבודה לא קשה ודי כייפית. התוצאה, מבחינה מקצועית, הרבה יותר טובה ממה שההוצאה הקודמת סיפקה לי. למה? כי מי שעשה, עשה מכל הלב. אף אחד לא עשה את זה בחינם, כולם קיבלו ויקבלו את מה שמגיע להם ובכל זאת, ההתגייסות הייתה פשוט מדהימה.

ויש גם חלום

 "נעורים" שואף להיות פרויקט אינדי רב תחומי. אני אנסה למכור את הספר בכל הדרכים האפשריות, דרך הרשת, בחנויות הספרים הפרטיות, בקובץ דיגיטלי, דרך הדואר ובערבי השקה.  המטרה היא להגיע לכמה שיותר אנשים ולכמה שיותר יוצרי אינדי שייקחו את תכני הספר ויעשו איתם אמנות. ניצנים ראשונים כבר נראים בשטח. אני מאמין שכך הולך להיות. אין לי ברירה אלא להוציא את הספר בהוצאה עצמית. וטוב שכך.

תגובת החממה הספרותית של סטימצקי

(פורסמה בתאריך 09.02.2012)

 

שלום רון,

מדוע שלא תוציא את ספרך במסגרת "החממה הספרותית" של סטימצקי?

 

כיום על מנת להוציא לאור ספר יש לעבור מספר שלבים:

בדרך כלל אנשים שולחים את היד להוצאות הספרים בישראל– 95% מהספרים נפסלים בשלב זה בשל שיקוליים מסחריים ושיקולי תוכן גם יחד.

לכן אנשים פונים להוצאות אשר תמורת מימון עצמי מאפשרות להוציא את הספר לאור. בדרך כלל מדובר בעלויות שבין 30 – 40 אלף שקלים, ואז צריכים למצוא מפיץ שמורשה לעבוד עם סטימצקי, גם אז אין הבטחה שהספר יילקח לחנויות הרשת ואין הבטחה לגבי תצוגתו בחנויות.

גם החממה הספרותית, מאפשרת להוציא לאור ספר במימון עצמי . אולם בניגוד להוצאות האחרות סך עלות הפקת והדפסת הספר נעה בין 15-25 אלף שקלים (המחיר תלוי מספר עמודים ומספר עותקים שהסופר בתיאום עם ההוצאה מחליט להדפיס). מדובר בהוצאה לאור של ספר דיגיטלי מוצפן לצד ספר מודפס שיוצג במדפים ייעודים ובבולטות בכל 140 חנויות רשת סטימצקי. מעבר ליתרון הבולטות בחנויות, היתרון נוסף הוא עניין זכויות היוצרים. בחממה הספרותית זכויות היוצרים נשארות אצל הסופר, עם חתימת החוזה אנו מבקשים בלעדיות של שנה אחת בלבד על מכירת הספר בחנויות. זכויות היוצרים חייבות להיות שייכות למחבר ואינן עוברות לחממה הספרותית גם בתקופת החוזה.

שלבי תהליך ההפקה ב"חממה הספרותית" הם – חתימה על חוזה, לקטורה, עריכה לשונית, עימוד, הגהות, עיצוב כריכה והדפסה (ללא עריכה ספרותית).

כמו כן התהליך קצר יותר בפרויקט "החממה" – אצלנו לוקח כחודשיים מתחילת התהליך עד שהספר יוצא לאור לראשונה.

 

לקריאת פרטים נוספים על פרויקט "החממה הספרותית" –

http://www.steimatzky.co.il/hamama/

 

נשמח אם תיקח חלק בפרויקט!

 

אלונה זמיר,

מנהלת החממה הספרותית

 *

התייחסות רון דהן לתגובת החממה

(פורסמה בתאריך 09.02.2012)

אני מבין שזו העבודה שלך, לאתר סופרים צעירים ולהציע להם להוציא ספר בחממה הספרותית, ברם, אני חושש שאפילו לא קראת את הפוסט. שיהיה, עשיתי לי חוק לא לסנן ולא למחוק תגובות, מביכות ככל שיהיו. אני לא קהל היעד שלך.

*

רענן בן-טובים בריבאונד לרון דהן ולחממה הספרותית של סטימצקי

(פורסם בתאריך 10.02.2012)

רון יקר, אתה משורר צעיר וכנראה לא הבנת את מה שסטימצקי כתבו לך. בשביל זה ובשביל שאר מוגבלי ההבנה אני פה.  "כ- 95% מהספרים נפסלים בשלב זה בשל שיקוליים מסחריים ושיקולי תוכן גם יחד" כותבים בסטימצקי, אבל זה נכון לכל הסוגות של ספרי בישול ומדריכים לחיים. לא בשירה. לשירה, בהיותה סוגה עילית, מוקצה לקטור מיוחד שקורא את כל כתבי היד שנשלחים אליו, מגיה ומעיר הערות ואף נלחם על הזכות לפרסם שירה ישראלית חיה ותוססת במוסד ותיק ומצוין כסטימצקי. ברם (ברם-אולם מתאים יותר כאן), לאור פריחת השירה השוטפת את מדינתנו, העומס עליו התגבר עד מאוד והוא מפגר מעט בקריאת כתבי היד. פניתי לסטימצקי ואלונה זמיר מנהלת החממה הספרותית מסרה לי שהוא אכן כורע מעט תחת נטל הלקטורה אבל הוא כבר מתפנה לשירה החדשה, מיד לכשיסיים לקרוא את המשורר החדש והמצוין נתן אלתרמן.

לגבי מימון עצמי, גם כאן לא הבנת, רון, בשל חוסר נסיונך בתחום. התחשיב של 30-40 אלף ש"ח הוא נומינלי, שכן לא הכנסת את עלויות המימון הכרוכות בהבאת כסף מהבית, עבודה על חשבון העבודה – זו שמכניסה כסף לתשלום עבור שכר-דירה או משכנתא (אם יש לך כסף לרכישת דירה), תשלומי מסים ואוכל, שנקרא בשפה לא בוטה בשם כלכל(ה' חסרה כי גם לזה זה לא מספיק) – וכמובן על חשבון זמן איכות עם האשה והילדים. לכן, מדובר על כסף קטן.

לעומת זאת, ב-ס-ט-י-מ-צ-ק-י (הריעו נא!) זה לא שהעלות אינה עומדת על 30-40 אלף ש"ח, אלא שהם סופגים את העלות הזו ואף משלמים לך עוד סך הנע בין 15-25 אלף ש"ח (המחיר תלוי מספר עמודים ומספר עותקים שהסופר בתיאום עם ההוצאה מחליט להדפיס). אכן, מדובר בספר מוצפן בכל המדפים הייעודיים לשירה בחנויות הספרים של סטימצקי, והכי חשוב, כל קורא/קונה פוטנציאלי שיאמר בכניסה לסטימצקי את מלת הקוד שתחולק לו על-ידי ההוצאה ולבכירי המשטר, יקבל מפת התמצאות מפורטת שתדריך אותו למדף ולאיתור הספר המוצפן.

נקודת אור שאין להתעלם ממנה היא שזכויות היוצרים יישארו שלך יחד עם הספר וכל העותקים שלא יימכרו, שהעובדה שזה די קרוב למה שהיה לך לפני התחלת המסע המפרך של משורר צעיר בשדה החיטים של השירה ששלפי דקירתם לא תמתק – אסור לה שתרפה את ידיך או שתכוון את צעדיך למחוץ לסדנת היזע שבתוך החממה. ויש גם בלעדיות של שנה אחת בלבד.

גם שלבי תהליך ההפקה ב"חממה הספרותית" נאמרו בקיצור נמרץ ובלשון חסכנית. לא רק חתימה על חוזה, לקטורה, עריכה לשונית, עימוד, הגהות, עיצוב כריכה והדפסה (ללא עריכה ספרותית) מספקים לך בסטימצקי, אלא גם חופש מדאגות, חיתולים לתינוק, פוט מסז', נעימים בגב וקפה אספרסו טרי שזה עתה נטחן מעטיניה של פרה בוליביאנית שגעתה את מלות שיריך בעת ההפקה. איך אתה יכול להתעלם מיתרון אדיר כזה ששווה לך יותר מאשר פוסט שלא נקרא בשל פלאי הטכנולוגיה המאפשרת ביצוע פעולת העתק-הדבק סטימצקית שכזו, שמועתקת-מודבקת לספר המוצפן, שכמו בציור של ג'קי אולי אתם ילדים תוכלו לגלות היכן מסתתרת האירוניה?

וגילוי נאות, רון יקר, גם אני הוצאתי ספר שירה, ששמו בישראל קורא "על ספסל בטשרניחובסקי". זהו. זו היתה פרסומת סמויה (ובמקרה שלי די נהניתי מהתהליך). אבל אם נתייחס אליו גם באספקלריא זו של סדנת היזע של סטימצקי. חבל שלא ידעתי על זה קודם לכן, חבל.

עכשיו, לעומת סטימצקי, צומת ספרים זה סיפור אחר לגמרי. להם אין חממה.

ובינינו, רון יקירי, למה להתקטנן ולומר לסטימצקי שלא קראו את הפוסט. להקדיש זמן למלה הכתובה בעידן המודרני (או הפוסט-מודרני, תלוי באיזו נקודת מבט אנו מסתכלים על זה) יהיה זה מאמץ גדול מדי, גם אם מדובר על המלה הכתובה ועל ערכה בנשמתה של חברה שוחרת חיים. בשביל זה יש רובוטים שסורקים את הרשת ומדביקים ארבע במאה או סתם תו-בושה.

ואף לא מלה על מחאה חברתית. ממש אף לא מלה אחת. הסתאבות זו מלה אחרת ובה כן ניתן להשתמש. זכויות היוצרים בה מוענקות בזה לכל אחד מאתנו שמהנהן בשקט והולך ומדפדף בהכנעה במקדונלד'ס של האינטרנט.

אבל זה רק אני, שהמלה הכתובה תפסה אותו ומאז הוא זועם על מי שמחלל את גופה מרשעות, ואומר לה ולו – תהנו.