מאבק המשוררות והבעתה מפני ה'אנחנו'

Poetry slam

מאת תהל פרוש

לא ניתן אלא להתאגד, לפעול יחד. זוהי האמת הפשוטה שלמדנו על גופנו בקיץ הזה. וכך יש לפתוח את התגובה לאורי הולנדר, שנבחר השבוע, כך התבשרנו, למנהל האמנותי של פסטיבל המשוררים במטולה במקומו של רפי וייכרט. אותו הולנדר פרסם מאמר (16.11 בז'ורנל של מעריב) שבו תקף את איגוד המשוררות והמשוררים החדש, שקם לפני כחודשיים ושם לו למטרה להיאבק עבור מעמד השירה והמשורר/ת. הוא תיאר אותנו כ"חבורת גרפומנים" שניסחה "מניפסט עילג ונלעג ובו תבעה לשפר את מעמד השירה", המשיך בזה שכינה אותנו "איגוד טפילים פואטיים" ו"רימות" ולבסוף אף קינח בשאלה מדוע יש צורך במאבק בכלל.

הנה תיאור מצב קצר העונה לשאלה הנאיבית שלו: בזמן האחרון שלוש קרנות ומפעל הפיס הפסיקו לסייע להוצאת כתבי עת וספרי שירה. כבר עשורים פסטיבלים וכתבי עת אינם משלמים למשוררים כי אין להם מהיכן. לאחרונה נסגרו מספר כתבי עת ואחרים נאבקים על קיומם. ההוצאות הגדולות כמעט ולא מוציאות ספרי שירה. הוצאות ספרים אחרות עושקות משוררים ומבקשות מהם תשלום על הוצאת ספרם. אם יקבלו פרס, יקחו לפעמים את הכסף לכיסם. רשתות הספרים מניחות את ספרי השירה וכתבי העת לשירה בפינות אפלוליות. צריך לומר זאת בראש חוצות: תקציב התרבות בישראל מחפיר. 610 מיליון ש"ח, 0.2% מתקציב המדינה, אחוז קטן פי ארבעה מתקציב התרבות של מלטה או הונגריה למשל. לספרות מוקצבים כ-12 מיליון שקלים בשנה, כשני אחוז מאותו תקציב תרבות זעום. סכום שנתי זה כולל למשל גם מימון ספריות לעוורים ושלל תחומים נוספים. על עצמות הדג האלה עט כל עולם השירה, הספרות וגופים רבים אחרים.

איגוד המשוררות והמשוררים נועד לשנות את המצב הזה. אבל הולנדר, כך מתברר מטורו, סולד מהתאגדות. גם אם חלק מאבחנותיו נכונות, הרי שהוא יוצא נגד פעולה משותפת שבאה לסייע גם לו. הדבר דומה למצב שבו בכובעו האחר כעיתונאי, היה מתנגד לקיומו של מאבק עיתונאים בגלל שכתב נדל"ן אשר לא מוצא חן בעיניו חבר בו. ובמילים אחרות, ככל פוץ שובר התאגדות או שביתה, הולנדר נאחז באינדיבידואליזם הכוזב שלו ובעמדת עליונות מדומה כדי להצדיק עצמו.

Poetry slam

אני חשה צורך לפרק את הסלידה שלו מהתאגדות, מכיוון שהיא מייצגת קול רווח ועמוק בחברה, קול האחוז בעתה מפני ה'אנחנו'. כוונתי היא לפחד של היחיד לשפר את מצבו דרך פעולה עם אחרים, אימה שהקפיטליזם מטפח. הולנדר מראה היטב בטורו כי הבעתה מה'אנחנו' כרוכה בפחד מהתחככות עם בני אדם על כל שונותם זה מזו ופגמיהם. היחיד נאלץ לצאת מחדרונו הסטרילי, שבו ניתן לו לטפח דלוזיות נרקיסיסטיות באין מפריע, אל העולם, ולוותר על משהו לטובת הישגים משותפים. כפי שהדבר נכון בתחומים רבים אחרים, במקרה של מצב המשוררים והשירה אין ספק שיש צורך בפעולה דחופה של יציאה מהחדר.

פחדיו של הולנדר מהסתופפות עם בני אדם לשם התאגדות ניכרים גם בכך שתקף את שפתם של חברי האיגוד החדש. הוא ציטט מתוך עמוד הפייסבוק הפתוח של הקבוצה שלנו ובכך מצא הוכחה לכך שאיננו ראויים להיקרא משוררים ולהתאגד. כמורה נוקדן ללשון, הולנדר חושב שעברית חייבת לפעול על פי החוקים בתחילת המילון, אחרת אין זו שירה. הוא מייצג גישה מיושנת הרוצה לראות אמנות שנעשית על ידי אליטיסטים עבור קבוצה אליטיסטית המחזיקה את חוקי הלשון בכיס המשי שלה. בעיניו, המגדר חייב להיות יציב ומשוררים אף פעם לא יכולים להיות רעבות. אבל העולם משתנה כל העת וזז. השירה אינה מעוז שמרנות, טירת ניקוד בצורה בפני הבערות וההמונים, אלא להפך. היא המעבדה המתקדמת ביותר לניסויים בלשון ויכולה לכלול שפה שבורה וטראומטית כמו גם שפה משחקית נמוכה או גבוהה.

הולנדר מקעקע את הלגיטימיות של פעולת האיגוד בגלל איכות המשוררים, אבל איגוד המשוררים לא נועד כדי לקבוע אם אורי הולנדר או כל אדם אחר הוא משורר או גרפומן. הנה, אף כי זכור לי ששירתו של הולנדר הטילה עלי שיממון עז בפעם שנכפתה עלי כשישבתי במקרה בבית הקפה "סוכר", הרי שאני גם עומדת על זכותו להמשיך לעשות כן. מאבק המשוררים נועד לסייע גם לו כפי שמאבק התסריטאים נועד לסייע באמצעות חוק הקולנוע לכל תסריטאי. אמנם הולנדר מאשים אותנו בהיותנו "טפילים פואטיים", אבל במקרה שנצליח, הולנדר ודומיו יהיו לא רק טפילים פואטיים אלא גם טרמפיסטים על חשבון המסתכנים. שכן הם יתוגמלו על שיריהם סוף סוף, יוכלו להופיע ביותר פסטיבלים, יפרסמו ביותר כתבי עת עם יותר תפוצה, וישעממו בנוחות את קהל שומעיהם.

הדרך ארוכה לשירה

חשוב להדגיש כי מטרתו של המאבק אינה רק להשיג עוד כמה שקלים לשירה; אנחנו רוצות ורוצים להפוך את מאבק המשוררים לחוד החנית של המאבק על התרבות בארץ הזו. לפעול לעיגון מעמד היוצר והתרבות בישראל. אנחנו רשאים גם לפתח אופטימיות ששינוי כזה אפשרי. האיגוד הצעיר שלנו שקיים רק כחודשיים, כבר הביא להישגים: תגמול המשוררים בפסטיבלים וכתבי עת נהפך לנושא מרכזי לאחר שהודחק שנים, ומשרד התרבות כבר חושב על דרכים חדשות לסייע לעולם השירה לאחר שכבר שכח ממנה.

הדרך לפנינו עוד רבה והולנדר עלול לפגוש בעוד רבות ורבים שלא יסמפט את שפתם או שירתם, אבל אני מזמינה אותו להצטרף למאבק שלנו על דמותה של התרבות הישראלית. בשבוע הבא, ב-15 בדצמבר, בבית העם ברוטשילד 69, אנחנו נערוך כנס חירום על מצב השירה. הוא יתחיל בשעה 17:00 בחוץ, בשדרות רוטשילד, היכן ששורות אוהלים עמדו במחאה כל הקיץ. אחר כך ניכנס פנימה להרצאות, להקראות שירה ומופעי שירה. זו תהיה הזדמנות נדירה של משוררות ומשוררים בעלי טעמים אסתטיים שונים ומקבוצות שונות להיפגש, למחות על כך שהשירה הושלכה לציפורני השוק החופשי ולהתחיל לגבש בסיס רחב לשינוי. אני מבטיחה לשמור להולנדר כיסא פלסטיק.

וראו גם: "אשר לאלים, אמור שהם אלים", או: מדוע אי אפשר לקרוא שירה הגמונית | חגי קלעי

מאת: תהל פרוש 

הדברים התפרסמו לראשונה בארץ האמורי

מודעות פרסומת

אודות Mati Shemoelof
משורר, עורך וסופר. A Writer

3 Responses to מאבק המשוררות והבעתה מפני ה'אנחנו'

  1. כל זה הזכיר לי שיצאתי פעם נגד רשימה מבזה דומה, של האוצרת דליה מנור שבה יצאה מנור כנגד הציירת אביבה אורי ז"ל, והקולות שנשמעו אז בטענות שהמימסד לא עזר לאמנית בתקופות קשות, שהובילו למותה של האמנית.
    מנור פירסמה אז רשימה ב'הארץ' ב- '89, עם הכותרת המבזה: "אומללות היא לא סחורה", כנגד אמנים שמבקשים סיוע, כאילו המימסד והחברה חייבים להם משהו, ומבקשים מהם ליצור תרבות, ומצידה שילכו לחפש אושר ועושר במקום אחר…כך טענה מנור. זה קומם אותי לגמריי. עד כמה חוסר הבנה עמוקה היא גילתה כלפי תהליכי התרבות, ונתתי לה בראש חזק על זה.
    אני מנגד טענתי והוכחתי לפי דבריה, שהיא לא מבינה כלום בתהליך היצירה, וההיווצרות של מעשה האמנות, וערכה האמנותי, וגם לא שום כלום, כשבאה דרישה מצד האמנים לתמיכה כלכלית, מהממסד. זה היה בשנים שכתבתי על אמנות במדור התרבות של נתן זך בשבועון 'העולם הזה'.

    כנ"ל גם נכון לגבי הולנדר כמו שעולה מסגנון הכתיבה שלו, ברשימה הבזויה שטרח לכתוב נגד המשוררים ומאבק המשוררים. אף לו אין שמץ של הבנה, בעניינים האלה של התפתחות התרבות.

    ….אני רק מקווה, שאף משורר מהמאבק, לא יעיז להופיע בפסטיבל מטולה הקרוב, לפני שהולנדר יתנצל על הרשימה שלו.

  2. אמת עירומה says:

    האמת היא שהדבר הכי הזוי בכל המאבק הזה זה שאחד הפעילים שלו הוא אמיר אור, לא שיש לי דבר נגד אמיר אור ומפעלו המבורך הליקון אבל הליקון היה וממשיך להיות אחד המדכאים הגדולים של המשוררים, הליקון לוקח כמה מליונים (משהו כמו 2 מליון בשנה) מתקציב התרבות ועל התקציב הזה שאור הצליח לגרד מהם אני מוריד בפניו את הכובע, אבל מעולם הליקון לא שילם למשוררים, הליקון ברשות אמיר אור ועכשיו אגי משעול מנהלים אירועים ובמיוחד פסטיבל לשירה שלא משלם למשוררים הישראלים בכלל, האם זה האיש שאמור להנהיג מאבק למען תשלום למשוררים? האם זה מתאים? מה שצריך פשוט לומר זה: לא. לא משתתפים יותר באירועים כאלה שלא משלמים לשמוררים ולא לפני שמדברים על תקציבי תרבות ואחוזים מהתקציב וכולי וכולי… דרך אגב, פסטיבל מטולה כן משלם לשמוררים והמנהל שלו לא מקבל את המשכורות השמנות של ראשי הליקון. והולנדר כעסקן ספרותי בעל מוניטין וקילומטרז' מתאים לנהל את המוסד הזה.

  3. יובל גלעד says:

    רשימה יפה מאוד.
    הולנדר ודומיו אינם נתרעים מליקוקים הדדיים לפרופסורים ומפריסי פרסים למיניהם, לעורכי מדורי ספרות של עיתונים אשכנזיים, למשוררים בעמדות כוח, וראו להלן את פרס ראש הממשלה שקיבל על לא עוול בכפו, כלומר על בסיס גרפומניה, בעוד משוררים טובים יותר ומקושרים פחות לא יקבלו אותה לעולם.

    הולנדר ודומיו הם חסידי ההפרטה: כל אחד לעצמו, כל אחת לעצמה, עם יחסי הציבור שלו. זה אליטיזם שקרי. אני בעד אליטיזם, אני נגד חנופה לקהל והתרוצצות מפסטיבל לפסטיבל בלי לקבל תשלום, אחרי שהוצאנו עשרו אלפים על הדפסת ספרינו.

    הולנדר ודומיו הם ביבי ושטייניץ של עולם השירה: הוא מנפנף לנו בניטשה ובשנברג, כאילו שהוא היחיד ששמע עליהם בתרבותנו, תרבות שאוהבת ליקוקים וחנופה אבל שונאת התאגדויות. זאת רומנטיקה בגרוש של יחיד שאינו מאמין בעצמו (ובצדק), ביכולת הקיום של שירתו גם במסגרת של התאגדות.

    בתור מבקר שירה אני קובע שבהתאגדות המשוררות והמשוררים כותבים מצוינים, הטובים ביותר כיום, בעולם השירה. וזה מה שיפה. שהאיכות והאחווה הולכים יחד. אין כאן כל ויתור על ערך אסתטי, וגם אין עיסוק בשיפוט. זוהי יציאה מהאני הנרקיסיסטי, זה שרק רוצה לראות את שמו ב"הארץ" תרבות וספרות ויהי מה. ואפילו אם רק בכך יסתיים המאבק (והוא לא – יהיו הישגים) כבר זוהי הצלחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: