לשרוף את המועדון

cc: wikipedia The cover features a photo of Thích Quảng Đức, a Vietnamese Buddhist monk, burning himself to death in Saigon in 1963. The monk was protesting President Ngô Đình Diệm's administration for oppressing the Buddhist religion

נזיר בודהיסטי שורף את עצמו למוות במחאה נגד רדיפות המשטר של נגו דין בויאטנם

יובל גלעד מתאר את הביזה שעולם השירה עובר אחרי שהופרט ונזרק לזרועות ההון. בדעה של גלעד ישנה הצעה פרקטית לשינוי המצב האומלל

שודדים אותנו, אחיי ואחיותיי המשוררים והמשוררות. הוצאות הספרים עושות כסף לא רע בכלל על גבנו. בערך עשרה עד חמישה עשר כותרי שירה יוצאים במימון הוצאות ספרים בשנה. עשרה- חמישה עשר משוררים ומשוררות ברי מזל. כל השאר- חלקם טובים וטובות, מעולים ומעולות, שולחים יד עמוקה לכיסים ריקים בדרך כלל. קרן רבינוביץ' תומכת לפעמים, כנ"ל מפעל הפיס, אבל השנה אפילו זה לא. שודדים אותנו. וכמו נאנסות שמתביישות לספר, גם אנחנו לא מספרים אחד לשני שאנחנו משלמים, וכמה אנחנו משלמים. הסכומים נעים בין עשרת אלפים ש"ח ויכולים להגיע לעשרים אלף ויותר, תלוי בטיב ההפקה. ומה מקבלים בתמורה? מכובדות שאין מאחוריה דבר. ההפקות יפות יותר או פחות, סטימצקי לוקחים איזה 30 עותקים, מפזרים ומחזירים למחסן אחרי חודשיים, נמכרים כמה עותקים וזהו. כנ"ל בצומת ספרים, פחות או יותר. יחסי ציבור כמעט אין, ואם יש – הם כולם שקריים – מקורבים כותבים ומשבחים, כמו שאימי תבוא ותגיד ששיריי יפים ויפרסמו את זה בעיתון – למה זה טוב?

לעשות מעשה

אולי הגיע הזמן, במסגרת מאבק המשוררים, לעשות מעשה. לדרוש במסגרת חוק השירה תקציבים לאגודת המשוררים, שיחליטו על הדפסת מספר לא מבוטל של כמה עשרות כותרים בשנה, על חשבון תקציב ממשלתי. לא כל ספר שירה, חלילה, לא גרפומניה. השופטים יהיו משוררים וחברי האגודה, ארבעה חמישה כל שנה, והתחלופה תהיה מדי שנה, כדי שלא יתקבעו עמדות כוח. כדאי יהיה גם להעלות את הספרים לאינטרנט. החשבון פשוט ומוכר למי שמצוי בעניינים: ההפקה של הספר עצמו עולה כמה אלפי שקלים בודדים. אפשר להדפיס מאתיים עותק בהפקה סבירה בבתי דפוס פרטיים, באלנבי תל אביב למשל, במחיר של אלפיים ש"ח (אחרי שמביאים קובץ מנוקד). אחר כך לנסות לתת לסטימצקי (הם לוקחים גם ממפיצים פרטיים) או להפיץ קצת דרך מפיץ פרטי כ"בית עלים". אבל הם לוקחים את מירב ההכנסות, ועדיפה פשוט הפצה פרטית, דרך הפייסבוק, ישירות לקהל, או דרך כמה חנויות פרטיות. "כרמל", "אבן חושן", "הקיבוץ המאוחד", "ספרית הפועלים", "ספרי עיתון 77", "פרדס", "גוונים" וודאי שכחתי כמה, כולם מרוויחים עלינו. בחלק מההוצאות יושבים אנשים לא רעים בהכרח, והם לא ממש מתעשרים מהעניין.

אבל עדיין – זה צריך להיפסק. לא רק שאיננו מקבלים מהתרבות את התגמול הראוי על עבודתנו הספרותית המשמרת את הרגישויות הלשוניות של השפה, יורקים לנו בפרצוף, אנחנו מנגבים, אומרים גשם ושולפים את הארנק. זה צריך להיפסק, ויכול להיפסק בעזרת תקציב שנתי מגוחך של מיליון – שניים לשנה. וכבר אינני מדבר על הפירסום בכתבי העת הגוססים, פרסום בחינם כמובן. הגיע הזמן לשרוף את המועדון. את המועדונים. המכובדות כביכול שמספקות ההוצאות לאור שעושות טובה שהן מוציאות שירה, לא מסננות כמעט או בכלל לא, ומרוויחות מבלי שמכרו עותק אחד, חייבת להיפסק. אפשר לייצר סידרה יפהפיה, עם לוגו אחיד, שבה יצאו 60-70 כותרים חדשים בשנה, ואולי גם להדפיס מחדש קבצים שאזלו, של משוררים ותיקים יותר (לא ה"כל כתבי" המבהילים ורודפי האגו, אלא הקבצים המקוריים בלבד). אפשר וצריך גם לתבוע מהספריות לקנות עותק מכל ספר לכל ספריה. אנחנו ישראלים אחרי הכול – אז הגיע הזמן להפסיק להיות הפראיירים של עולם הספרות.

נכתב בידי יובל גלעד

מודעות פרסומת

אודות Mati Shemoelof
משורר, עורך וסופר. A Writer

2 Responses to לשרוף את המועדון

  1. I am really inspired with your writing abilities as well as with the structure for your weblog. Is that this a paid topic or did you customize it yourself? Either way keep up the excellent quality writing, it's rare to look a great weblog like this one today..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: