רעידת אדמה במונחים מקומיים | אילן ברקוביץ'

ישיבת איגוד המשוררים. גבוה מעל שולחנות הכתיבה . צילום: עזרא לוי

ישיבת איגוד המשוררים. גבוה מעל שולחנות הכתיבה . צילום: עזרא לוי

 

דברים של המשורר בשטח, שפורסמו בתרבות וספרות ב"הארץ"

לפני שהפכתי למשורר בשטח, אי אז ב-2006, נטלתי בידי מחברת ובראשה כתבתי: "אגודת המשוררים העברית הראשונה בישראל". בתוך המחברת התחלתי כותב רעיונות לקידום השירה בארצנו הקטנטונת משום שחשתי כי אמנות הכתיבה העליונה והחשובה הולכת ונדחקת לשולי השוליים של תרבותנו. אלא שאז פרץ לו המשורר בשטח לעולמי וטרף את הקלפים. המחברת נסגרה במגירה וחלום האגודה נשאר במחשבתי בציפייה לימים שקטים יותר. בשטח, כך לפחות חשבתי, לא הרבה השתנה. יש משהו במנגנון הספרותי הממסדי בארץ שגורם למשוררים ליהפך עד מהרה למדושני עונג. הם זוכים בפרסים ספרותיים יקרי ערך, מוזמנים לפסטיבלים בארץ ובעולם, מתארחים בבתי מלון. מהר מאוד הם שוכחים את להט היצירה ואת חשיבותה על פני כל טובות ההנאה האחרות הנלוות לה. זו הסיבה שאין הרבה משוררים טוטליים אצלנו וזו גם הסיבה שמעט מאוד שירה טוטלית, מתמסרת לחלוטין, נכתבת כאן. לשירתנו הוותיקה והצעירה יש כמעט תמיד גבולות ברורים, כאלה המתאימים למערכת החינוך, לתרבות הפסטיבלים ועוד. אוי ואבוי למי שמעזים לפרוץ את אותם גבולות.

הם מסתכנים בחרמות וגידופים של ממש. והנה, בעקבות פעילות דרמטית למדי, שהתרחשה לאחרונה בעולם השירה שלנו, התברר לי שטעיתי. מתברר שיש בכל זאת מי שלא נחים על משמרתם ומבינים כי משהו בתרבות חיי השירה בארץ צריך להשתנות מן הקצה אל הקצה; שהגיע הזמן לצאת מן החושך אל האור ולעבור משולי התרבות אל מרכז הבימה. שלא במפתיע, ייסודה של אותה הפעילות הוא בקו התפר שבין משוררי הדור הוותיק, השמרני, לבין משוררי הדור הצעיר, המהפכני, ששינה את פני מפת השירה בארץ החל בעשור הראשון של האלף השלישי. דור המשוררים הצעיר הוא שהוציא את השירה בחזרה אל הרחובות. הוא שבישר את המחאה החברתית, שהתרגשה עלינו כאן בקיץ האחרון; הוא שהחל למלא מחדש את האולמות בקהל והוא שעכשיו, בשעה טובה ומוצלחת, טרח והקים וייסד את איגוד המשוררים. במונחים מקומיים זו רעידת אדמה של ממש.

היוזמים הבולטים של האיגוד הזה הם משוררים כמתי שמואלוף ורועי צ'יקי ארד, ממנהיגי קבוצת השירה המהפכנית "גרילה תרבות", וכן משוררים כאמיר אור, גלעד מאירי ועדי עסיס, מחוגיה של עמותת השירה "הליקון". אליהם הצטרפו משוררים וכותבי שירה צעירים כמו שי אריה מזרחי, ערן הדס, רון דהן, רענן בן טובים ועוד רבים אחרים, וכל אלה ועוד נפגשים זה כמה שבועות ב"בית העם" בשדרות רוטשילד 69 בתל-אביב. הפגישות נערכות מדי יום ראשון בשעה שש בערב. בפגישה אחת כזאת נכחתי גם אני. המשוררים ישבו במעין מעגל והקשיבו לסקירה של פרופ' יוסי יונה על חזון המהפכה החברתית שלו. חלק מהנוכחים, כמו המשוררות אפרת מישורי, ללי ציפי מיכאלי וחגית גרוסמן, דיברו על חזון רוחני שחסר לאיגוד, והן אמנם צדקו. מייסדי ההתארגנות החדשה נראים לפחות בשלב הראשון כמתרכזים יתר על המידה בנושא הכספי.

הם מתרעמים על כך שהמדינה חדלה מלתקצב שירה בקרנות ובעמותות; כועסים על כך שכל המשוררים כמעט נדרשים לשלם תמורת ספרי השירה שלהם ועוד. בכוונתם להציע את ייסוד פרס ספיר לשירה, למשל. אני סבור כי עליהם לשלב בין הדברים, והצעה כגון זו האחרונה, שהרעיון לה צמח במוחו של מתי שמואלוף, היא הצעה חשובה, שביכולתה לסייע בשינוי אופני השיח וקווי המחשבה הספרותיים, שהושרשו כאן במשך שנות דור. משוררים כמו ערן צלגוב ואחרים סבורים שלא המדינה צריכה להיות זו שתממן את שירתנו או את כל מה שמסביב לה. מי צודק? רוח השירה צודקת, סיעור המוחות המשוררי הזה צודק, ההתאגדות המופלאה הזאת צודקת, והיא תדע לגבור על כל מתנגדיה הראשוניים. היה ביניהם מי שכבר מיהר להכריז על חבריה כטפילים מקצועיים, ומישהו אחר אף מיהר להקים אגודה מתחרה.

אם היא תדע לשמור על רוח השירה שבה ולא תיגרר לעסקנות מיותרת, אם יידעו החברים באיגוד המשוררים לשמור את ראשם גבוה מעל שולחנות הכתיבה ולא יכופפו אותו כפקידים – כי אז נכונו לאיגוד הזה ימים יפים ביותר. יום אחד כזה עתיד להתרחש בדמות כנס שירה גדול, שחברי האיגוד מארגנים ממש עכשיו בעצם הימים האלה. זה כנס חירום, שבו יועלו רעיונות כיצד להשיב את השירה אל מרכז הבימה התרבותית בישראל. הוא יתקיים ב-15.12.2011, באותו "בית עם", שעל קירותיו המתקלפים מישהו הטביע את מלות שירו ההימנוני הנודע של המשורר שאול טשרניחובסקי, "אני מאמין": "שחקי שחקי על החלומות. / זו אני החולם שח / שחקי כי באדם אאמין / כי עודני מאמין בך" וגו'. שם עתידים חברי האיגוד להכריז בקול חזק וברור על הקמת "מדינת השירה". ישיבת איגוד המשוררים. גבוה מעל שולחנות הכתיבה ישיבת איגוד המשוררים. גבוה מעל שולחנות הכתיבה . צילום: עזרא לוי

מודעות פרסומת

אודות Mati Shemoelof
משורר, עורך וסופר. A Writer

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: