מהשקה לפסטיבל להשקה | יובל גלעד

צילום: Here's Kate, cc by-nc-sa

צילום: Here's Kate, cc by-nc-sa

חוק ספרות, חוק שירה, תקציבים על פי חוק. זה מה שצריך, ולא לחזר אחר כל קורא/ת וללקק לבעלי הכוח בשדה. יובל גלעד קורא למשוררים להתאגד

הגיע הזמן להתאגד, לדרוש את מה שמגיע לספרות, ואם זה לא יצלח על ידי לחץ על חברי כנסת – אפשר גם לצאת להפגין ולעשות בלגאנים ברשתות הספרים וכדומה. יש צורך בסבסוד של ספרי שירה, כמה עשרות בשנה, כולל הוצאה מחודשת של קבצים שאזלו. כנ"ל לגבי פרוזה לא מסחרית. יש צורך בקרן תמיכה לסופרים ולמשוררים במצוקה. בתקציבים על פי חוק לכתבי עת, ולא על פי שיגיונות של מפעל הפיס המזרימים מיליונים על מיליונים לספורט (ואני אוהב ספורט) וגרושים או בכלל לא לספרות. חוק ספרות, חוק שירה, תקציבים על פי חוק. להערכתי, כמה עשרות-מיליוני שקלים שהנם טיפה בתקציב הממשלה, פחות ממטוס חמקן אחד שמשרד הביטחון חייב, פשוט חייב לקנות, יפתרו או יצמצמו את הבעיה באופן מהותי.

משוררים – הפסיקו לרוץ מהשקה לפסטיבל להשקה. אנחנו מחזרים אחרי כל קורא, בשבוע הספר או באירועים אלטרנטיביים, אנחנו משלמים על הוצאת ספרינו ומחלקים אותם בחינם לקוראים, מבקרים בספריות, בקיצור – אנחנו מסרסרים את עצמנו בשביל קהל. הגיע הזמן להפסיק לריב אחד עם השני על מיעוט הקוראים וטריטוריות הקראת השירה. הגיע הזמן לעמוד זקופים ולומר: שירה תמיד נקראה על ידי מעטים, פרט ליוצאי דופן המעידים על הכלל, וצריך לקבל את זה.

משורר בכיר שספר הביכורים שלו זכה להצלחה מפתיעה אמר לי שעל המשוררים למצוא מסילות חדשות וגשרים חדשים ללב הקהל. לא ולא. הגיע הזמן להפנות עורף לקהל המפנה עורף לשירה. ירצו – יקראו. לא ירצו – נקרא אנחנו אחד את השני, בינתיים. יורקים עלינו ואנחנו אומרים גשם, משתינים עלינו ואנחנו אומרים כוח טבע. הרדיפה אחרי הקהל היא צורה אחרת של רדיפת רייטינג, ורייטינג ושירה הם קוקטייל עצוב.

העולם לא רוצה אותנו, ואנחנו מלקקים לו את הישבן, מוחלים על כבודתנו ומתחפשים כליצנים שמחים בהשקות ופסטיבלים. שירה באה מהנשמה והנשמה עצובה מטבעה, אבל העולם רודף הצלחה, רודף כיבודים. אנחנו כמהים לכיבודים, לפרסים שנוכל להציג בפני העולם הנורמטיווי שנוסע בג'יפים, ולומר לו נכון, אנחנו כישלונות כלכליים, אבל בכל זאת קיבלנו פרס מהמדינה.

אנחנו נותנים לעולם יופי, רגעים נתפסים במילים עדינות, מראה חברתית, אפשרויות לניסוח רגשות, מחשבות שלא מעזים לחשוב, ומקבלים חצץ. התאגדות המשוררים צריכה לפעול כגילדה לכל דבר – לדאוג לעצמה ולחבריה ותו לא. מי שלא מצטרף להתאגדות – ומשוררים הם יצורים אינדיבידואליים, כל אחד מאיתנו יודע זאת – שיישאר בחוץ. אבל צריך לנסות לגייס את כולם.

כשיש כל כך מעט כסף, כל כך מעט תמיכה, משוררים לומדים לשנוא זה את זה, לקנא, וכך השלטון יוצר לו הפרד ומשול בחבורה הנדכאת הזאת. הגדלת העוגה והתקציבים תאפשר לנו לפרגן יותר אחד לשני, כי תקציב שמשורר פלוני יקבל לא יבוא על חשבון משוררת אחרת, ראויה.

הקץ לחגיגות, הגיע הזמן לתקציבים. הצטרפו למאבק המשוררים.

חלק מתוך המאמר של יובל גלעד באתר העוקץ

מודעות פרסומת

אודות Mati Shemoelof
משורר, עורך וסופר. A Writer

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: