מאבק המשוררים והמשוררות על הכרה מעשית־כלכלית של המדינה במעמדם |רענן בן-טובים

Apollinaire's calligramme (1918)

Apollinaire's calligramme (1918)

משוררים מאז ומתמיד, היו הילדים החורגים של הספרות. מחד גיסא, הם ניחנו במתת הדואליות, שמנתקת אותם מסביבתם באותו רגע נשבר, שדי בו כדי לזקק את מהותו של העולם בכמה מלים; ומאידך גיסא, הגם שיצירותיהם הופכות נכסי צאן ברזל רוחניים לחברה בה הם חיים ושבתוכה פועלים, אין הם מתוגמלים על כך כספית. זהו מצב בלתי הגיוני ובלתי נסבל בחברה שוחרת חיים; ותרבות, כידוע לכל, היא נשמת אפה של חברה, כל חברה.

דרישת הצדק החברתי של קיץ 2011, שאחזה בחברה הישראלית כאש בשדה קוצים, נפלה על קרקע פוריה שהיתה ברורה לעיניהם של אנשי רוח רבים ובתוכם המשוררים, זה תקופה ארוכה. רבים מאתנו, המשוררים, חיים בעליבות כלכלית, נאבקים על כל שקל כדי לשרוד את העולם החודר לתוך נשמותינו. זו אולי הסיבה שאנו רגישים כל-כך לעוולות חברתיות ולתנודות באויר הטעון של סביבותינו. אבל צריך לדייק, עליבות כלכלית אינה מצביעה בהכרח גם על עליבות רוחנית, וכשאנחנו מדברים על משוררים – ההפך הוא הנכון. הרוח היא זו שמאפשרת להתגבר על המשברים. היא גם זו שמזהה אותם ממרחקים, עוד לפני שהם קורים, בשלב הסדקים. לא לשווא נחשבת השירה לסוגה עליונה, לדובדבן שבקצפת התרבות בחברה. המשוררים, בנפשם הרגישה, מהווים את נייר הלקמוס של החברה. בדרישת הצדק החברתי של קיץ 2011 היו אלה המשוררים ששלפו את כתביהם וקראו בקולם, בשנת 2011, את שכתבו בראיה פקוחת-עיניים שנים מספר קודם לפרוץ המחאה.

אנו רואים בעיניים קמות איך מידרדר מעמדה של השירה בארץ. במקום ללמוד שירה – ולא רק אלתרמן, רחל וגולדברג כמטלות לקראת בחינה בספרות – מדלגים על הרוח ועל שדרה שלמה של משוררים החיים ופועלים היום, בזמן הווה, ובכך נוצרים דורות שלמים שאינם מבינים את כוחה של השירה ואת הצורך החיוני של חברה תאבת חיים בתרבות, ששירה היא גולת הכותרת בה.

אנו ערים, כמובן, להתקדמות הטכנולוגית כריבוי ערוצי תקשורת לרבות האינטרנט ולטענה בדבר ירידת קרנה של השירה עם עלייתו של תוכן פופולרי במדיום אחר. טענה זו אינה רצינית. מאז ומתמיד היתה אבחנה בין סוגי אמנות. ברור הדבר כי אין דינו של בידור עממי כדינה של שירה. כך גם אין לערב התקדמות טכנולוגית, היוצרת פלטפורמה לתוכן, עם התוכן עצמו. לימוד וחינוך אינם מונחים טכניים, כפלטפורמה טכנולוגית, אלא חובקים בתוכם עולם שלם של תוכן, שתכליתו להביא להפנמת הנורמות החברתיות בפרטים היוצרים את חברת האנשים. האתוס החברתי, ששירה היא חלק חשוב ביותר בו, הוא נדבך חשוב ביותר בהפנמה זו. אם לא נְלַמֵד שירה מלכתחילה, לא יהיה מי שיחפש אותה על גבי הפלטפורמה הטכנולוגית והיא אכן תיזנח לטובת תוכן פופולרי. אנחנו לא מבקשים לגדל פס ייצור של פועלים תכליתיים שכל מטרתם היא לשפר מדיומים, אלא, כמאמר חז"ל, לדאוג לדורות, לחנך בני-אדם.

במדינות מתקדמות, מוסדר מעמדו של המשורר באופן נאות. ישנן מדינות, כדוגמת פינלנד, שבהן מקבל המשורר מלגת קיום מספקת מהמדינה על-מנת שיוכל להתפנות למלאכת הכתיבה. בארצות הברית, למשל, משוררים המוזמנים לפסטיבלים מקבלים שכר ראוי על השתתפותם. לעומת אלה, בישראל, מולדתו של עם הספר, אור לגויים ומאור הגולה, המשורר נחשב למתנדב. גם בתחום התמיכה הציבורית הקיימת המצב רחוק מלהניח את הדעת. מספר פרסים מועט ביותר מחולק למספר מועט מדי של משוררים. המשורר אינו יכול להוציא את שיריו לאור ללא תמיכה ראויה, שדרכה של זו לבושש לבוא, וכאשר היא כבר מגיעה – אם היא מגיעה – כמעט תמיד אין היא מספיקה לדבר. במקרה הטוב, שהוצאת ספרים פרשה חסותה על משורר והחליטה להוציא לאור את שיריו, אין הוא מקבל תמלוגים על מכירת ספריו באשר שירה אינה "מְכירה" ואין בה פוטנציאל מסחרי שיחזיר את עלויות הוצאת הספר. וכי כך צריכה גם המדינה להתייחס למשורריה? כאל פוטנציאל מסחרי? התשובה היחידה והמתקבלת על הדעת בחברה חפצת חיים חייבת להיות לאו מוחלט.

באין חזון ייפרע עם (משלי פרק כט, פסוק יח). חברה שאינה משמרת את נכסי התרבות שלה, מאבדת את ההצדקה לקיומה וסוללת את דרכה לדקדנטיות. במציאות של ימינו, מידרדר מעמדה של השירה ומוחלף בכוחות השוק, והכל מבלי שקברניטי המדינה יתעוררו ויאזנו את תנועתה של הספינה החברתית, כדי שזו תגיע למחוז חפצה כשהיא עשירה בחיי רוח. משוררים הם אנשי רוח הפועלים בתחומה של הסוגה העליונה, וככאלה הם זכאים להתייחסות נפרדת. לא רק משום ששירה אינה כלכלית; לא רק משום ששירה נתפשת, בטעות יסודית, כמשלח יד התנדבותי; לא רק משום ששירה אינה מעשית באורח מיידי; ולא רק משום ששירה היא הסוגה העליונה בתרבות. לא רק, אלא בשל כל אלה.

אנשים רבים אינם קוראים שירה כי לא חינכו אותם ללימוד שירה ולאהבת השירה. הם פוחדים ממנה. הם אינם מבינים את עומקה ולא נחשפים ליופייה ולקסם הרב שהיא צופנת בחובה. הם אינם מעריכים את תרומתה הרבה לחייהם, והם נזכרים בה רק בארועים משמעותיים או מכוננים כגון ימי זכרון או כשהם זקוקים למלים טעונות, שנדלו מאניצי נפשו הסרוקה של אחר – המשורר – כדי לחזר אחר אהובת לבם או להבדיל, להמחיש במלים מדויקות את תוקפה המוסרי של חוות דעתם בפסק-דין בעל היבט חברתי רחב. מצב זה צריך ויכול להשתנות בהתערבות מידתית של הרשות השלטונית.

אנו סבורים שהגיעה השעה, שבמדינתו של עם הספר יוכר מעמדו המיוחד של המשורר. מעמד זה צריך לבוא לידי ביטוי ברובד שלם של התייחסויות מעשיות, שהאחראי הראשון ליישומן של אלה הוא השלטון, כפונקציה הביצועית במסגרת המערכת החברתית שלנו.

מצב דברים שבו המשורר אינו מקבל שכר על פועלו – חייב להפסק. מצב דברים שבו משורר אינו זוכה להכרה כלכלית – חייב להפסק. וכל אלה יוכלו לבוא לידי ביטוי כשהמדינה תחליט שמשורריה של אומת הספר זכאים לכל אלה, שכן הם אלה המצדיקים, באופן מוסרי ומילולי בכתביהם, את דמותה של האומה. כשמנהל בנק הולך לעבודת יומו, המשורר כותב את היום; כשאנליסט חוזה את תנודות שער המטבע, המשורר חוזה את שברי המחר בשל סדקי היום אותם הוא מזהה כשהם מתדפקים על נימי נפשו הרגישה; כששליח מחלק על אופנועו חבילות ודברי דואר, המשורר מחלק את העולם עם זמנו ואת זמנו עם העולם כדי שהמלה תהדהד גם בתום היום; כשמנהל הבנק, האנליסט והשליח אוספים את משכורתם, המשורר צריך לגלות כיצד מתקיימים מאויר; וכשקוראים את שירו של המשורר, שהקדיש לכך את זמנו, בעצרות זכרון או כשמצטטים את שורותיו מעל במות, המשורר יכול לחייך לעצמו במרירות, כי עם זה לא הולכים למכולת ועם זה לא ניתן לשלם. זה מה שקורה כשהכשרון אינו סחיר ואינו מכיר.

אנחנו חושבים שצריך להדגיש את מעמדו של המשורר מתוך ראיה חברתית אחראית, הכוללת הן את העשרת התרבות והן את התמיכה הכספית במשורר. ראיה זו משלבת את השתיים, שאינן סותרות זו את זו, אלא מאפשרות, בהפריה הדדית, את השגת התמהיל החברתי הרצוי.

במאמר זה אנו לא מעלים הצעות פרטניות, אלא יוצקים את היסודות למיקוד אור הזרקורים על נושא מעמדו המיוחד של המשורר בתמהיל התרבותי של חברה – והחברה הישראלית בפרט – על-מנת שנוכל להמשיך משם למתן פתרונות מתאימים לאנומליה זו ולהצדיק את כינוינו כעם הספר.

המאמר התפרסם לראשונה כתב העת "מאזניים" גליון 5 כרך פ"ה חשון תשע"ב נובמבר 2011

מודעות פרסומת

אודות Mati Shemoelof
משורר, עורך וסופר. A Writer

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: