משוררות ומשוררי העת הזו | עדי עסיס

דורון צברי בפגישה השבועית של איגוד המשוררים, צילום: עזרא לוי - "צלם פואטי"

דורון צברי בפגישה השבועית של איגוד המשוררים, צילום: עזרא לוי - "צלם פואטי"

בפגישה השבועית של איגוד המשוררים ב"בית העם" התארח דורון צברי. הוא סיפר על אחד משיאי מאבק של אחינו, יוצרי הקולנוע, עת משלושה אוטובוסים מלאים ירדו יוצרים מתוסכלים וזועמים למתחם הסינמה-סיטי בהרצליה, שם נערכה פרמיירה נוצצת של אחת מזכייניות התקשורת. מולם נערכו שוטרי יס"מ, במטרה למנוע מהם להפריע לאירוע. יס"מ ? אני מסתכל שמאלה, ימינה, ושוב שמאלה, סוקר אחד אחד את חברי למאבק המשוררים.

מה לנו וליס"מ מה לנו ולמאבק? ?האם ייתכן בכלל מאבק משוררים? הרי המשורר אמור להיות בריה רוחפת, ספונה בחדר אפל אל שולחן הכתיבה, דומעת את מכמני תלאותיה אל הדף המתלחלח. המשורר אמור להתקיים על אגלי טל שהוא מלקט באצבעות חיוורות, מעלי אורכידאה וסינסנית החורש. הטבע ויפעתו הם ביתם של המשורר, ואם בטעות הוא מזדמן ליד חלון פתוח, זה רק כדי לקפוץ. נכון? ובכן, לא ממש.

משוררות ומשוררי העת הזו הם ממבשרי העת הזו. משוררים משמיעים זה זמן רב את קולם בעד השלום, לטובת זכויות עובדים ישראלים וזרים, לטובת חסרי דיור, ולטובת רבים אחרים שהגורל התל בהם. משוררים מופיעים תדיר בברים, במועדונים ובאירועים ופסטיבלים בכל רחבי הארץ.

כתבי עת יוצאים בפורמטים ממוסדים ומחתרתיים. הספר הראשון שיצא בעקבות מחאת האוהלים, אנתולוגיית שירת המחאה "שירון המהפכה" כבר נמכרת במהדורתה השנייה. כל הפעולות הללו ועוד רבות אחרות, נעשות כמעט ללא תקציב אך עם חדוות עשייה וברוח התנדבות. השנה הודיעו שתי קרנות חשובות, קרן רבינוביץ' וקרן מפעל הפיס, על הפסקת תמיכתן בהוצאת כתבי עת וספרי שירה. כלומר, שגם את המעט התקציבי שמקיים חלק קטן מהפעילות הזו, את הכסף הקטן שמחולק ממילא בקמצנות, מבקשת המדינה לקצץ. והרי לשירה דרושים תקציבים זניחים יחסית לתקציב המדינה כדי שתוכל זו להמשיך ולפרוח.

לפוצץ את הפריימרה

בסופו של דבר, סיפר צברי, חלק מיוצרי הקולנוע הסתערו על שוטרי היס"מ ובתגובה חטפו מהם מכות רצח, בשעה שכל האחרים, הצליחו להתפרץ לסינמה סיטי ולפוצץ את הפרמיירה של הזכיינית העשקנית. בדרך זו השיגו יוצרי הקולנוע אבן דרך נוספת במאבקם ליישום חוק הקולנוע, שהסדיר את מעמדם של יוצרי הקולנוע בארץ, והביא תנופה עצומה לתחום. דורון צברי בפגישה השבועית של איגוד המשוררים, צילום: עזרא לוי – "צלם פואטי" סיפורם של יוצרי הקולנוע, כפי שסיפר אותו צברי, אינו שונה בהרבה מסיפורים אחרים, הסובלים גם הם מהשילוש הלא-קדוש של הון, רפיון, אסון. תחילה המדינה מפריטה משאבים שלה, למשל, ערוצי תקשורת, ומוכרת אותם לבעלי ההון, שמטרתם היחידה היא השורה התחתונה בדו"ח הרווח. בשלב הרפיון, המדינה אינה רוצה או אינה מסוגלת לכפות את הרגולציה שנועדה להגן על היוצרים והצרכנים מפני בעלי ההון, כמו למשל בדרישה להפקות מקור. השלב האחרון, שלב האסון, שייך בלעדית ליוצרים, ששילמו מכיסם כדי להפיק סרטים, מכרו אותם בשליש ממחיר עלות ההפקה לזכייניות, שמשדרות סרטים אלו. כשהסרטים זוכים לרייטינג, גורפות הזכייניות הון על שידור פרסומות, בעוד שהיוצרים נאבקים שנים לאחר מכן בחובות שצברו כדי להפיק את הסרט. שילוש זה ניתן לזהות בנקל גם במונופול של תנובה, במונופול המלט בתחום הדיור, בתחום הבריאות, ובכל תחום אותו מפריטה המדינה מבלי לנקוט ברגולציה יעילה.

אז מה עושים כדי לשנות? תחילה מתאגדים, מייעץ צברי, ואז משכנעים כמה שיותר משוררים להצטרף. הוא ממליץ לא לעסוק תחילה בהגדרות, מיהו משורר, מיהו פזמונאי, מיהו גרפומן נלוז, אלא מקימים הנהגה שמחויבת לפעולה רציפה, נפגשים כל שבוע עד שמתגבש חזון. ויושבים יחד, באור האנושי הבוקע מעיניי האחר, משורר או לא משורר, מעשנים ומדברים וצוחקים ופועלים ומשוררים.

הדברים התפרסמו לראשונה באתר המחאה הראשי

מודעות פרסומת

אודות Mati Shemoelof
משורר, עורך וסופר. A Writer

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: