פייסבוק

הם מ פ ח ד י ם | The traditional "Jolly Roger" of piracy. cc: wikipedia

הם מ-פ-ח-ד-י-ם | יובל גלעד

מאבק המשוררים מצליח, גבירותיי ורבותיי הסקפטיים – אחרי שקרן רבינוביץ' נבהלה וחזרה לתמוך בהוצאת ספרי שירה, התבשרנו היום שגם מפעל הפיס השתפר לטובה וחזר לתמוך בהוצאת ספרי שירה מעל סכומים של עשרת אלפים ש"ח.

פיני גרשון המעט גזען נהג לקרוא לזרים לא מוכשרים המגיעים לקבוצות כדורסל "שודדים בטרנינג". שודדים אחרים הנן הוצאות הספרים שאינן מוציאות כמעט יותר ספרי שירה על חשבונן (הוצאת "כתר" לדוגמא מצהירה מפורשות באתר שלה שיתקבלו ספרים ומכל סוג ומין פרט לספרי שירה, וכנרת למשל, ענק המגלגל מיליונים, לא מוציאה ספר אחד כעלה תאנה לכיסוי הערווה).

בעקבות הדברים של רון דהן בדבר הוצאת ספרו השני בעצמו, אין לי אלא להסכים, מה גם שאמרתי את הדברים בפוסט שלי על כתבי עת (שגם בהם אגב חזרו לתמוך מפעל הפיס): אבן חושן,  כרמל, הקיבוץ המאוחד, גוונים, עקד, צבעונים ועוד ועוד, כולם שודדים את המשוררים והמשוררות. הם מקבלים סכום שנע בין ששת אלפים שח לערך ועד עשרים אלף ויותר, תלוי בעובי הספר, כשמחצית הסכום ויותר הנה רווח נקי. הם מרווחים את כספנו הדל מבלי שמכרו אפילו עותק אחד, לכן ממילא מובן שהמאמץ ההפצתי והיחצ"ני שואף לאפס (פרט ליוצאי דופן פה ושם).

מונופול של שודדים

מה שחשוב כיום, מעבר למעבר להוצאה עצמית (כאמור, בתי דפוס קטנים ידפיסו לכם בעבודה יפה 200-300 עותק באלף אלפיים שח) הוא לדאוג שניתן יהיה לפנות מהשנה הבאה באופן עצמאי בבקשות תמיכה לרבינוביץ' והפיס. (וזאת בצד חוק השירה שחייבים לקדם, ובו על פי חוק יוקצה כסף  להוצאת ספרי שירה בהוצאות ספרים שלא במימון מחברים). לא ייתכן שהמונופול של השודדים יחזיק בכסף ויוכל רק הוא לפנות, בעוד המשורר המסכן והמשוררת הגלמודה יחכו למוצא פיהם של בעלי ההון הקטן.

הם מ פ ח ד י ם מאיתנו פתאום. ולמה? האם המאבק מפחיד? האם עשינו איזה אקט אלים עד כה? לא ולא. לצערי. לדעתי צריך להגביר הילוך ולעשות יותר בלגן. תו שירה זה טוב, אבל יותר מדי נחמד. צריך להיות פנתרים שחורים קצת, לעצבן את הצאצאים של גולדה מאיר. אז למה הם מפחדים? כי אנחנו מייצגים תרבות. כי  מדינת ישראל היהודית, הציונית וכו, עוטה על עצמה מחלצות של תרבותיות ודאגה לתרבות וכמו שאנחנו יודעים זה חרטה בארטה. לכן יש לנו היכולת לחשוף את ערוות המדינה, והמדינה והמוסדות שלה לא מעוניינים בזה. לכן צריך להפסיק לפחד, לא לנסות לחבב את השירה על אף אחד (זאת רק דעתי, כמובן) ולהמשיך לדרוש את מה שמגיע לייצרני תרבות עילית שכמותנו.

לא ייתכן שהמונופול של השודדים יחזיק בכסף ויוכל רק הוא לפנות, בעוד המשורר המסכן והמשוררת הגלמודה יחכו למוצא פיהם של בעלי ההון הקטן. | cc: wikipedia |כתרו של המלך כריסטיאן הרביעי מדנמרק

פצעי המשוררים

משוררים ומשוררות ימשיכו לצבוע על פתחי הוצאות הספרים כי לחלקנו פשוט יש כסף (כן כן, בעיקר חלק מהמבוגרים די מובססים) והם אוהבים את ה"מכובדות" שבהוצאת ספרים (ולא משנה העובדה שההוצאות לא עושות שום סינון, או כמעט שום סינון, כהן מריחות את דם הכסף הזב מפצעי המשוררים). גם ועדות פרס למיניהן ינפו במהירות ספרים שיצאו בהוצאה עצמית, וצריך לקחת את זה בחשבון. אבל שילכו להזדיין ועדות הפרס, זאת דעתי, ועם הזמן ילמדו, אם אנחנו נוציא את ס פרינו בעצמנו, ואם כמה משוררים בעלי שם יוציאו את ספריהם בעצמם, שהוצאה עצמית איננה גנאי (נתן זך שדווקא אינני סובל הוצאי בעצמו את ספרו הראשון, דוד רוקח – משורר מעולה שכדאי לכם להכיר – עשה זאת, רמבו הדפיס בעצמו כמה מאות עותקים מ"עונה בגיהינום"…).

זה כל כך קל – מנקדים, מביאים לבית דפוס, משלמים וחוזרים לקחת את הספר. אחר כך אפשר לעשות יחסי ציבור בפייסבוק. להעלות את הספר לאינטרנט (אם רוצים), לנסות להפיץ בחנויות הפרטיות המעטות שיש, ואפשר גם דרך סטימצקי (הזונות כן לוקחים לפעמים מפרטיים, מואיז בן הראש, למשל). אפשר למכור כמחתרת גרילה, אחד אחד, כל ספר בזול, איזה 30 שח, כך שכמה עשרות עותקים יכסו את ההוצאות (ישירות מהיצרן לצרכן, זה הכי יפה, שקספיר אגב, היא מדביר בעצמו מודעות להצגות שלו).

בקיצור, צריך להמשיך גם בפעולות "רגועות" כמו תו השירה ודקת השירה העולמית, וגם בדחיפת חוק השירה וגם לעשות קצת בלגן. זה טוב להשאיר את העניין בכותרות.

 מאת: יובל גלעד

חממה ספרותית, או אפקט החממה? סטימצקי. cc: wikipedia

דרך רוח וחומר

המשורר רענן בן-טובים בריבאונד למשורר רון דהן על הצעה מגונה של סטימצקי

בתגובה לפוסט שלו "מדוע אני מוציא ספר שירה בהוצאה עצמית?", קיבל המשורר רון דהן הצעה "אטרקטיבית" להוציא את ספרו בחממה הספרותית של סטימצקי. המשורר רענן בן-טובים מסביר, מפרש ומפשט, ובעיקר מעמיד דברים על דיוקם ואת סטימצקי במקומם.

לפוסט המקורי של רענן בן-טובים

 מדוע אני מוציא ספר שירה בהוצאה עצמית

(הפוסט המקורי של רון דהן פורסם בתאריך 07.02.2012)

נתחיל מהסוף: כי אין לי ברירה אחרת. וטוב שכך.

גילוי נאות: את כתב היד של הספר לא שלחתי לאף הוצאה לאור שמוציאה ספרי שירה על חשבונה. כמה כאלה יש? מעטות מאוד. רובן לא מוציאות ספרי שירה למשוררים צעירים. אז למה לטרוח?

מה היה קורה אם הוצאה לאור הייתה פונה אלי ומציעה לי לפרסם את ספרי אצלה? אין לי מושג. כנראה שהייתי מסכים, בעיקר מפאת מצב כלכלי. מה הסיכוי שזה יקרה? אפסי. את הספר הקודם שלי, "הגעגוע של קין," הוצאתי בהוצאה קטנה שדורשת כסף ממשוררים שמוציאים אצלה. נחשוף את האמת: 10,000 שקלים עלה לי להוציא את הספר עם עריכה מינימלית (לבי עם עמוס לויתן, עורך השירה של ההוצאה, אך קשה לקרוא למה שהוא עשה עריכה) ניקוד גרוע וחסר מעוף, כריכה שאייר חבר טוב שלי ועצבה  חברה טובה שלי. ההוצאה תרמה את העימוד.

תגידו, זה עניין של הפצה. ובכן, אם אתם קוראים לדואר ישראל הפצה, אז בהחלט היה שווה להשקיע. ומה עם שיווק אתם שואלים? הוא מסתכם בדף של כתובות עיתונאים לא מעודכן. יחסי ציבור? הצחקתם אותי.  תגידו, הספר שלך נמצא על מדף בחנויות הספרים המובחרות. אני אתקן אתכם: מדף עלוב, בדרך כלל מרוחק ולא נגיש, רק בחנויות במרכז הארץ, רק בצומת ספרים, לא בכולן.

10,000 שקלים!

ולא, למרות אכזבה קלה, אין בלבי על ההוצאה לאור. זהו המשחק ואני בחרתי לשחק בו. אני גאה מאוד בתוצר הסופי ובסופו של דבר, הפעולות שאני עשיתי לקדם אותו, הם אלה שנשאו פרי והוכיחו לי שלא צריך אף הוצאה לאור כדי לייצר ספר טוב, מושקע ומינימלי מבחינת עלות.

הפעם בחרתי לשחק אחרת.

המוסיקה תראה את הדרך

 את הרעיון להפיק ספר שירה עצמאי לקחתי מתחום מוסיקת האינדי. בניגוד למשוררים וסופרים, המוסיקאים הבינו מזמן שהחוקים השתנו לגמרי. ברמת העיקרון, כל מוסיקאי יכול ליצור לעצמו אולפן הקלטות לא רע בכלל ובעלות מינימלית. הטכנולוגיה פתחה את עולם המוסיקה והרחיבה אותו לאופקים מדהימים.  כל המהפכה הזו פסחה על תחום הספרות והשירה. למה? אני יכול לחשוב על כמה סיבות שהמרכזית בהן היא פשוט מסורת. איכשהו, כשמדובר על שירה, כולנו הופכים להיות שומרי הסף של המסורת: ספר מודפס, הוצאה, סבר פנים חמור.

האבסורד הוא שדווקא בתחום השירה, תרבות אינדי יכולה לפרוח. העלויות הן נמוכות יחסית ולא נדרשת אופרציה מורכבת. לא תאמינו כמה זה פשוט. אני רוצה לסייג. בשנים האחרונות, עד כמה שאני מבחין, יש ניסיונות כנים וטובים לבעוט למסורת בתחת. יחד עם זאת, בעוד שמבחינת התוכן, בהחלט נעשים כאן דברים מרתקים, מבחינת השיווק והשימוש בטכנולוגיה להפצת הספר אנחנו עדיין תקועים מאחור.

הלהקה הכי טובה בישראל

יש כאן עניין של אגו. אני חושב שהספר שלי מצוין וראוי להוציאו לאור שלא על חשבוני. אני מאמין שהוא ירגש אנשים, שיש לו מה להגיד, שהוא ינקב עוד חור בסכר שתוקע את זרימת הרוח אלינו. לא בא לי שיערכו אותי למוות, שיגידו לי להמתין, שיחליטו איזה שיר טוב ואיזה לא טוב. שומרי הסף של השירה בעיקר משעשעים אותי בלהט שבו הם מגנים על מה שהם קוראים "תרבות השירה." אני, את המשחק המאוד מכובד הזה לא משחק.

אני עובד בלהקה: אשתי ערכה, חברים ייעצו ושיפרו, חבר ניקד, עוד אחד המליץ על דפוס זול, עוד חבר אייר ועיצב כריכה, עוד חברה מכינה לדפוס. תענוג. כל הספר הזה עמד בחודש אחד של עבודה לא קשה ודי כייפית. התוצאה, מבחינה מקצועית, הרבה יותר טובה ממה שההוצאה הקודמת סיפקה לי. למה? כי מי שעשה, עשה מכל הלב. אף אחד לא עשה את זה בחינם, כולם קיבלו ויקבלו את מה שמגיע להם ובכל זאת, ההתגייסות הייתה פשוט מדהימה.

ויש גם חלום

 "נעורים" שואף להיות פרויקט אינדי רב תחומי. אני אנסה למכור את הספר בכל הדרכים האפשריות, דרך הרשת, בחנויות הספרים הפרטיות, בקובץ דיגיטלי, דרך הדואר ובערבי השקה.  המטרה היא להגיע לכמה שיותר אנשים ולכמה שיותר יוצרי אינדי שייקחו את תכני הספר ויעשו איתם אמנות. ניצנים ראשונים כבר נראים בשטח. אני מאמין שכך הולך להיות. אין לי ברירה אלא להוציא את הספר בהוצאה עצמית. וטוב שכך.

תגובת החממה הספרותית של סטימצקי

(פורסמה בתאריך 09.02.2012)

שלום רון,

מדוע שלא תוציא את ספרך במסגרת "החממה הספרותית" של סטימצקי?

כיום על מנת להוציא לאור ספר יש לעבור מספר שלבים:

בדרך כלל אנשים שולחים את היד להוצאות הספרים בישראל– 95% מהספרים נפסלים בשלב זה בשל שיקוליים מסחריים ושיקולי תוכן גם יחד.

לכן אנשים פונים להוצאות אשר תמורת מימון עצמי מאפשרות להוציא את הספר לאור. בדרך כלל מדובר בעלויות שבין 30 – 40 אלף שקלים, ואז צריכים למצוא מפיץ שמורשה לעבוד עם סטימצקי, גם אז אין הבטחה שהספר יילקח לחנויות הרשת ואין הבטחה לגבי תצוגתו בחנויות.

גם החממה הספרותית, מאפשרת להוציא לאור ספר במימון עצמי . אולם בניגוד להוצאות האחרות סך עלות הפקת והדפסת הספר נעה בין 15-25 אלף שקלים (המחיר תלוי מספר עמודים ומספר עותקים שהסופר בתיאום עם ההוצאה מחליט להדפיס). מדובר בהוצאה לאור של ספר דיגיטלי מוצפן לצד ספר מודפס שיוצג במדפים ייעודים ובבולטות בכל 140 חנויות רשת סטימצקי. מעבר ליתרון הבולטות בחנויות, היתרון נוסף הוא עניין זכויות היוצרים. בחממה הספרותית זכויות היוצרים נשארות אצל הסופר, עם חתימת החוזה אנו מבקשים בלעדיות של שנה אחת בלבד על מכירת הספר בחנויות. זכויות היוצרים חייבות להיות שייכות למחבר ואינן עוברות לחממה הספרותית גם בתקופת החוזה.

שלבי תהליך ההפקה ב"חממה הספרותית" הם – חתימה על חוזה, לקטורה, עריכה לשונית, עימוד, הגהות, עיצוב כריכה והדפסה (ללא עריכה ספרותית).

כמו כן התהליך קצר יותר בפרויקט "החממה" – אצלנו לוקח כחודשיים מתחילת התהליך עד שהספר יוצא לאור לראשונה.

לקריאת פרטים נוספים על פרויקט "החממה הספרותית" -

http://www.steimatzky.co.il/hamama/

נשמח אם תיקח חלק בפרויקט!

אלונה זמיר,

מנהלת החממה הספרותית

 *

התייחסות רון דהן לתגובת החממה

(פורסמה בתאריך 09.02.2012)

אני מבין שזו העבודה שלך, לאתר סופרים צעירים ולהציע להם להוציא ספר בחממה הספרותית, ברם, אני חושש שאפילו לא קראת את הפוסט. שיהיה, עשיתי לי חוק לא לסנן ולא למחוק תגובות, מביכות ככל שיהיו. אני לא קהל היעד שלך.

*

רענן בן-טובים בריבאונד לרון דהן ולחממה הספרותית של סטימצקי

(פורסם בתאריך 10.02.2012)

רון יקר, אתה משורר צעיר וכנראה לא הבנת את מה שסטימצקי כתבו לך. בשביל זה ובשביל שאר מוגבלי ההבנה אני פה.  "כ- 95% מהספרים נפסלים בשלב זה בשל שיקוליים מסחריים ושיקולי תוכן גם יחד" כותבים בסטימצקי, אבל זה נכון לכל הסוגות של ספרי בישול ומדריכים לחיים. לא בשירה. לשירה, בהיותה סוגה עילית, מוקצה לקטור מיוחד שקורא את כל כתבי היד שנשלחים אליו, מגיה ומעיר הערות ואף נלחם על הזכות לפרסם שירה ישראלית חיה ותוססת במוסד ותיק ומצוין כסטימצקי. ברם (ברם-אולם מתאים יותר כאן), לאור פריחת השירה השוטפת את מדינתנו, העומס עליו התגבר עד מאוד והוא מפגר מעט בקריאת כתבי היד. פניתי לסטימצקי ואלונה זמיר מנהלת החממה הספרותית מסרה לי שהוא אכן כורע מעט תחת נטל הלקטורה אבל הוא כבר מתפנה לשירה החדשה, מיד לכשיסיים לקרוא את המשורר החדש והמצוין נתן אלתרמן.

לגבי מימון עצמי, גם כאן לא הבנת, רון, בשל חוסר נסיונך בתחום. התחשיב של 30-40 אלף ש"ח הוא נומינלי, שכן לא הכנסת את עלויות המימון הכרוכות בהבאת כסף מהבית, עבודה על חשבון העבודה – זו שמכניסה כסף לתשלום עבור שכר-דירה או משכנתא (אם יש לך כסף לרכישת דירה), תשלומי מסים ואוכל, שנקרא בשפה לא בוטה בשם כלכל(ה' חסרה כי גם לזה זה לא מספיק) – וכמובן על חשבון זמן איכות עם האשה והילדים. לכן, מדובר על כסף קטן.

לעומת זאת, ב-ס-ט-י-מ-צ-ק-י (הריעו נא!) זה לא שהעלות אינה עומדת על 30-40 אלף ש"ח, אלא שהם סופגים את העלות הזו ואף משלמים לך עוד סך הנע בין 15-25 אלף ש"ח (המחיר תלוי מספר עמודים ומספר עותקים שהסופר בתיאום עם ההוצאה מחליט להדפיס). אכן, מדובר בספר מוצפן בכל המדפים הייעודיים לשירה בחנויות הספרים של סטימצקי, והכי חשוב, כל קורא/קונה פוטנציאלי שיאמר בכניסה לסטימצקי את מלת הקוד שתחולק לו על-ידי ההוצאה ולבכירי המשטר, יקבל מפת התמצאות מפורטת שתדריך אותו למדף ולאיתור הספר המוצפן.

נקודת אור שאין להתעלם ממנה היא שזכויות היוצרים יישארו שלך יחד עם הספר וכל העותקים שלא יימכרו, שהעובדה שזה די קרוב למה שהיה לך לפני התחלת המסע המפרך של משורר צעיר בשדה החיטים של השירה ששלפי דקירתם לא תמתק – אסור לה שתרפה את ידיך או שתכוון את צעדיך למחוץ לסדנת היזע שבתוך החממה. ויש גם בלעדיות של שנה אחת בלבד.

גם שלבי תהליך ההפקה ב"חממה הספרותית" נאמרו בקיצור נמרץ ובלשון חסכנית. לא רק חתימה על חוזה, לקטורה, עריכה לשונית, עימוד, הגהות, עיצוב כריכה והדפסה (ללא עריכה ספרותית) מספקים לך בסטימצקי, אלא גם חופש מדאגות, חיתולים לתינוק, פוט מסז', נעימים בגב וקפה אספרסו טרי שזה עתה נטחן מעטיניה של פרה בוליביאנית שגעתה את מלות שיריך בעת ההפקה. איך אתה יכול להתעלם מיתרון אדיר כזה ששווה לך יותר מאשר פוסט שלא נקרא בשל פלאי הטכנולוגיה המאפשרת ביצוע פעולת העתק-הדבק סטימצקית שכזו, שמועתקת-מודבקת לספר המוצפן, שכמו בציור של ג'קי אולי אתם ילדים תוכלו לגלות היכן מסתתרת האירוניה?

וגילוי נאות, רון יקר, גם אני הוצאתי ספר שירה, ששמו בישראל קורא "על ספסל בטשרניחובסקי". זהו. זו היתה פרסומת סמויה (ובמקרה שלי די נהניתי מהתהליך). אבל אם נתייחס אליו גם באספקלריא זו של סדנת היזע של סטימצקי. חבל שלא ידעתי על זה קודם לכן, חבל.

עכשיו, לעומת סטימצקי, צומת ספרים זה סיפור אחר לגמרי. להם אין חממה.

ובינינו, רון יקירי, למה להתקטנן ולומר לסטימצקי שלא קראו את הפוסט. להקדיש זמן למלה הכתובה בעידן המודרני (או הפוסט-מודרני, תלוי באיזו נקודת מבט אנו מסתכלים על זה) יהיה זה מאמץ גדול מדי, גם אם מדובר על המלה הכתובה ועל ערכה בנשמתה של חברה שוחרת חיים. בשביל זה יש רובוטים שסורקים את הרשת ומדביקים ארבע במאה או סתם תו-בושה.

ואף לא מלה על מחאה חברתית. ממש אף לא מלה אחת. הסתאבות זו מלה אחרת ובה כן ניתן להשתמש. זכויות היוצרים בה מוענקות בזה לכל אחד מאתנו שמהנהן בשקט והולך ומדפדף בהכנעה במקדונלד'ס של האינטרנט.

אבל זה רק אני, שהמלה הכתובה תפסה אותו ומאז הוא זועם על מי שמחלל את גופה מרשעות, ואומר לה ולו – תהנו.

בתמונה: נציג איגוד המשוררים, רענן בן טובים, מעניק את "תו השירה" לגב' פאני הרשינזון, אחת מהבעלים. כתב וצילם : עזרא לוי – צלם פואטי.

"תו השירה" הוענק ב-12.2.12 ע"י איגוד המשוררים, ל- "תולעת ספרים" שבכיכר רבין (רח' מלכי ישראל 9 ת"א). זו החנות הרביעית במספר, לה הוענק "תו השירה". "תו השירה" – הוא מחווה של הכרת תודה ע"י איגוד המשוררים, לחנויות ספרים שיש בהן ייצוג נאות של ספרי שירה, כתבי עת וספרי מחקר או עיון שעוסקים בשירה. "תולעת ספרים" נמנית עם החנויות, בהן גם מתקיימים אירועי שירה. אין ספק, שזו תרומה נאה לעידוד קריאת שירה והפצתה .

בעתיד הקרוב, יוענק "תו השירה" לחנויות נוספות אשר עונות על הקריטריונים שהוזכרו כאן.

כתב וצילם : עזרא לוי – צלם פואטי.

מפגש 16 תמונה ב 12.2.12. צילום: עזרא "צלש פואטי" לוי. בתמונה: אבנר עמית מקריא את שירה של שימבורסקה כתזכורת לקראת דקה שירה בינלאומית- העלאת סרטי שירה ביום השירה הבינלאומי

פרוטוקול פגישה מספר 16 – 12.212- נערך בסימן אירוע "סטופ שירה: הקראת שירה בכל רחבי הארץ לכבוד יום השירה הבינלאומי", שייערך ב-29.2.2012 בשעה 17:15. האיגוד הולך ומתחזק. שלושת אירועי תו השירה שנערכו בירושלים, תל אביב ובאר שבע שימחו אותנו מאוד. אחרי יום השירה הבינלאומי נעבור למאבק מול הוצאות הספרים שויתרו על השירה. הירשמו לאיגוד על ידי לחיצה על "פנו אלינו".

עזרא לוי – חייבים למצוא מקום בחיפה. למסגר את תו השירה.

מתי שמואלוף – בעקבות אירוע תו שירה, לפנות לרשתות הספרים בדרישה לתת מקום לשירה. לעשות בדיקה לאחר שלושה חודשים ולבדוק האם הם עומדים בהתחייבות.

שא"מ – לבדוק אפשרות לתת תו שירה לרשתות קטנות כמו דיונון ואקדמון.

רון – להוציא קול קורא לחברי האיגוד לארגון אירועי תו שירה. אחדים אוהבים שירה? רבים אוהבים שירה? כולם קוראים שירה? השירה היא הרוב? (דיון סמנטי אודות יום השירה הבינלאומי. ואני – אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה כבמעקה גואל).

ציפי – צריך לעלות לכנסת ולקרוא שם שירה ב-29/2.

רענן – לנסח פלאייר ולהפיצו.

דויד – צריך להתקדם בגיוס החברים באיגוד. צריך אלמנט אלקטרוני שיחבר בין האיגוד לבין המשוררים.

דיתי – להקים עמותה? זה חשוב.

מתי – צריך לעלות משלב של הצעות לשלב של עשייה.

דניאל – קודם כל, תכל'ס, אמרנו שאנחנו מעניקים היום תו שירה במזא"ה, אבל בסוף זה עבר לסניף של כיכרבין. אני חושב שלשני הסניפים מגיע תו. ושצריך להצמיד את זה לאירועים קיימים.

ליטל – אני מקימה אתר בינלאומי באנגלית כדי לקדם משוררים ישראלים. צריכה עזרה בתרגום. פניתי לחנויות ספרים באנגליה, צרפת ואיטליה, בארה"ב, וכתבי עת. אני מנסה ליצור דפי זהב למשוררים. חלק מהחנויות הסכימו לפרסם את האתר בתנאי שאפרסם את החנויות שלהם. אני מדברת איתכם כי אנ'לא יכולה לעמוד בעומס (המליאה מגיבה: האחריות על התרגום היא של המשורר). האתר כנראה יעלה עוד לפני ה-29 לחודש. והעם קורא שירה.

שא"מ – ב- 29 לחודש בתיכון חדש. פעילות מצומצמת אך איכותית. נתחלק לשתי קבוצות של שלושה משוררים ונעשה פעילות לפי תוכנית של ערן צלגוב. תוכנית גמישה. אורנה – ב – 1 לחודש ייתכן כי בית הספר אורט שפירא כפר סבא יסכים לארח אותנו.

רן יגיל – להשתמש בפלטפורמה של NRG על מנת לקדם את האיגוד.

מתי – צריך שתהיה אמירה לגבי השירה והמשורר ולא רק שירים.

רן – "מה שאומר המשורר של השירה." – רפליקה על מצב השירה שכל משורר יאמר מה החזון שלו.

מתי – רעיונות לפעילות נגד הוצאת שירה. לכתוב מכתב רשמי לכל ההוצאות מה הן צריכות כדי לשפר את המצב, האם הן נרתמות למאבק. רן יגיל ואני ננסח מכתב לגבי האחריות הציבורית לשירה.

דניאל – עד סוף מרץ לגבש קו מול הוצאות ספרי השירה.

מתי – מכתבים למפעל הפיס ולקרן רבינוביץ לגבי תכניות לגבי שנה הבאה.

האיגוד מתכנס בבית העם בתל אביב. פגישה 16. צילום: עזרא ""צלש פואטי" לוי

הענקת תו השירה למגדלור בתל אביב. צילם: עזרא "הצלם הפואטי" לוי.

ב 9.2.12 התכנסו ב"מגדלור" – חנות ספרים, ברחוב הרכבת 4 שבתל אביב. באירוע מרכזי וחגיגי, בו משוררים ומשוררות אמרו שירה, מחו שירה, שיחקו שירה וצחקו שירה, הוענקה לחנות תעודת "תו השירה" מטעם איגוד המשוררים.

הענקת "תו השירה", היא יוזמה ברוכה של האיגוד, שאחת ממטרות המאבק שלו היא: עידוד קריאת שירה והפצתה בארץ. "תו השירה" – הוא בעצם מחווה של הכרת תודה ע"י המשוררים, לחנויות ספרים שיש בהן ייצוג נאות של ספרי שירה, כתבי עת וספרי מחקר או עיון, שעוסקים בשירה. אם בנוסף מתקיימים אירועי שירה בחנויות אלה, אז.. מי צריך יותר מזה ?!

לפני "המגדלור" של תל אביב, הוענק "תו השירה" במהלך השבועיים האחרונים, ל- "עשן הזמן" בבאר שבע, ול- "תמיר ספרים" בירושלים. נכון לעכשיו, המגמה היא: להמשיך ולהעניק את "תו השירה" לחנויות נוספות בארץ. רון דהן הנחה בכיף את החגיגה הזאת, בה נטלו חלק משוררים ומשוררות.

כתב וצילם: עזרא "הצלם הפואטי" לוי. האלבום בפייסבוק

"אנו מבקשים מכל משוררת, משורר, ומכל אוהבי השירה, לקרוא שיר אחד במקום בו הם נמצאים. זה יכול לקרות במשרד, ברחוב, בהפגנה, בבית הקפה, תוך כדי נשיקה, על חוף הים, באיזור החלב בסופרמרקט, בחדרכם הפרטי, בתחנת הרדיו או ברכב." Palmuöljy flash mob, Helsingin asematunneli, 5.10.2009 by Greenpeace Finland cc; flickr

משוררות ומשוררי כל העולם – התאחדו! לקראת יום השירה הבינלאומי אנו קוראים לאירוע פלש מוב פואטי מיוחד במינו – פייסבוק

ביום רביעי ה – 29.2.2012, יצויין יום השירה הבינלאומי ברחבי העולם. כאן, בישראל, נציין את יום השירה על ידי אירוע אינטימי והמוני בה בעת.

באותו יום, ו' באדר ה'תשעב על פי הלוח העברי, בשעה 17:13 בדיוק, אנו מבקשים מכל משוררת, משורר, ומכל אוהבי השירה, לקרוא שיר אחד במקום בו הם נמצאים. זה יכול לקרות במשרד, ברחוב, בהפגנה, בבית הקפה, תוך כדי נשיקה, על חוף הים, באיזור החלב בסופרמרקט, בחדרכם הפרטי, בתחנת הרדיו או ברכב.

באותה דקה תהדהד השירה בכל רחבי הארץ, בעברית, בערבית, ברוסית, באמהרית, באנגלית, ביידיש, ובכל שפה, ומשם, אל העולם.

אנו מזמינים אתכם, משוררות, משוררים, קוראים ואוהבי שירה להשתתף במפגן האחווה הזה ולמלא את החלל שיכול להתמלא בשירה, אנו קוראים ליצור רגע פרטי שיתמזג עם קול השירה החדש בישראל ועם התבל הפואטית כולה שעוברת התעוררות אדירה.

כדי שהרגע השירי יזכר ויתועד אתן מוזמנות לצלם אותו בוידאו או בסלולר ולהעלות ליוטיוב או לשלוח אלינו לכתובת igudpoets@gmail.com

באהבה, מאבק המשוררים  Israpoets.org – פייסבוק

פרוטוקול הפגישה מס' 15 של איגוד המשוררים שבו דנו בתו השירה, פרסומים, הפצה בתיכונים, שטרות משוררים וכיבדנו את המשתתפים החדשים

מזל טוב לעדי עסיס על הזכייה בפרס אקו"ם – כבוד.

משתתפים חדשים – חניתה הלוי, משוררת וסופרת, תשעה נכדים.

יונתן שבי – משורר.

אביחי – היה אירוע נחמד מאוד בירושלים. חיים גורי קרא בצורה מרגשת. החנות באמת מצוינת ובעל החנות אוהב שירה בלב שלם.

תו שירה – להדפיס על קלף ולחלק בחנויות באופן פרטני. ימי ראשון לאחר המליאה נחלק את התווים.

צ'יקי – אחראי על הקשר עם כביש 40 בקשר לאירוע תו השירה בעשן הזמן בבאר שבע.

שי אריה מזרחי – ב – 29.2 יום רביעי, תיכון החדש בתל אביב קיבלו את הצעתנו לפעילות השירה.

אבנר – גם תיכון מכפר סבא מתעניין.

עדי עסיס – האקדמיה למדעים יצאה בקול קורא להגדרה מחדש של ערכי מערכת החינוך בישראל. אפשר להשתלב בתוך הדבר הזה:

• לשים את הקול הקורא באתר מאבק המשוררים.
• לשלוח הצעות ורעיונות בנושא. אני ארכז את הרעיון.

צ'יקי – כדאי למחות נגד השטרות החדשים של בנק ישראל שמראה משוררים מבלי היכולת להחזיק את אותן שטרות. להכין קומניקט שמתריע על כך שיש פער בין המשוררים המופיעים על שטרות לבין מצב השירה.

אבנר עמית – ליצור קשר בין הנפקת השטרות לבין מצב השירה. אם מנפיקים שטרות ב 2013 אז שנת 2013 תהיה שנת שירה.

רון דהן – לעשות ארוע ב 29.2. לגייס כמה שיותר משוררים או מוקירי שירה שיקראו שיר באותה שעה. רון ינסח קול קורא.

 יום חמישי 9.2.2012 בשעה 20:00 נשיק את תו השירה בחנות המגדלור בתל אביב-בואו-והפיצו